שבעה ישראלים שהלוו כ-2.45 מיליון שקלים למיזם בינה מלאכותית לרכב תבעו את כספם בחזרה בטענה ל"עוקץ", אך גילו שסעיף קטן בחוזה שולח אותם להתדיין בקנטון זוג בשוויץ. השופט אבי סתיו עיכב את ההליך והביע אי-נוחות מההתחמקות מתשלום, אך הבהיר: חתימת השליח מחייבת את כולם
מיזמי הייטק מבטיחים וחלומות על בינה מלאכותית לרכבים אוטונומיים הם עניין מלהיב למדי, אך לעיתים קרובות המסלול המשפטי שלהם נתקל בסיבובים חדים ובמהמורות בלתי צפויות. שבעה משקיעים ישראלים, שהלוו סכום של מאות אלפי דולרים למיזם רכב בינלאומי, מצאו את עצמם בעמדת נחיתות משפטית מול אחת המדינות היקרות בעולם לניהול הליכים משפטיים.
במוקד הפרשה ניצבת חברת OSR Enterprises AG, חברה שוויצרית שנוסדה בשנת 2011 לפיתוח מערכות בינה מלאכותית לרכבים. ביולי 2019 נחתם "הסכם הלוואה ניתנת להמרה" בין החברה השוויצרית לבין שמעון כהן, במסגרתו הועמדה הלוואה בהיקף של 700 אלף דולר (כ-2.45 מיליון ש"ח) למשך ארבע שנים, בריבית שנתית של 4.5% ועם אופציה להמרת החוב למניות בהנחה מפתה. בפועל, הכספים גויסו לא רק מכהן עצמו אלא גם מקבוצה של בני משפחה וחברים (רונן בויס, דוד תורג'מן, ענבר מליק, לימור פוקס, אופיר בן שושן וחברת שמעון כהן נציגויות בע"מ) והועברו ישירות לחשבון הבנק של חברת הבת הישראלית – או.אס.אר אר אנד די ישראל בע"מ.
אלא שבתום תקופת ההלוואה, בשנת 2023, כאשר בחרו המשקיעים שלא להמיר את ההלוואה במניות וביקשו לקבל את כספם בחזרה בתוספת הריבית המובטחת – החל מצעד תירוצים. התכתבויות וואטסאפ ממושכות עם מנכ"לית החברה, אורית שיפמן, לא הניבו תוצאות, ותחת החזר כספי נתקלו המשקיעים בטענות בירוקרטיות ורגולטוריות הנוגעות לחוקי איסור הלבנת הון.
משכלו כל הקיצים, הגישו שבעת התובעים תביעה כספית בסך של כ-3.86 מיליון שקלים (הכוללת גם דרישה לפיצוי בגין עוגמת נפש). התובעים, שיוצגו בהליך על ידי עו"ד אסף ביגר, טענו כי נפלו קורבן להטעיה ולמעשה עוקץ מצד החברות והמנכ"לית שיפמן.
מנגד, הנתבעות – החברה השוויצרית OSR Enterprises AG והמנכ"לית אורית שיפמן – שיוצגו על ידי עורכי הדין גלעד כ"ץ, חן זייפן ומאור לנקרי, שלפו "אס" משפטי מההסכם: סעיף 12.3 להסכם ההלוואה, הקובע במפורש תניית שיפוט ייחודית לפיה כל סכסוך יתברר אך ורק בפני בית המשפט המוסמך בקנטון זוג (Zug) שבשוויץ ותחת הדין השוויצרי. הנתבעות דרשו לסלק את התביעה על הסף, בטענה שלבית המשפט בישראל אין סמכות לדון בה.
התובעים ניסו לתקוף את המחסום השוויצרי במגוון טענות יצירתיות: הם טענו כי ההסכם שונה בהתנהגות כאשר הכספים הוזרמו בפועל לחברה הישראלית; שמרבית התובעים כלל לא חתמו על ההסכם המקורי בזמן אמת ולכן אינם כבולים לו; שמדובר בתביעה הכוללת עילות נזיקיות ותרמית שאינן מתמצות בחוזה גרידא; וכי עלויות ניהול הליך משפטי בשוויץ הן אסטרונומיות ונועדו לחסום את דרכם לבירור הצדק.
בהחלטה מפורטת שניתנה ביום 14 באוגוסט 2026, דן כבוד השופט אבי סתיו מבית המשפט המחוזי מרכז-לוד בטענות הצדדים. השופט סתיו קבע כי גם אם יתר התובעים לא חתמו פיזית על החוזה המקורי, שמעון כהן פעל כשלוח מטעמם מכוח דיני השליחות. התובעים ידעו על המשא ומתן, העבירו את הכספים בהתאם להנחיותיו ותבעו בעצמם את תנאי הריבית הנקובים בהסכם – ולכן אינם יכולים לאחוז בחבל משני קצותיו ולהתנער מתניית השיפוט. בנוסף ציין בית המשפט כי תניית השיפוט חלה גם על המנכ"לית שיפמן, שכן ההסכם מחיל את הוראותיו במפורש גם על מנהלי הצדדים.
השופט סתיו לא חסך את ביקורתו מהנתבעות ולא הסתיר את אי-הנוחות שחש לנוכח התנהלותן. בהחלטתו ציין השופט כי לא הוצג נימוק ענייני של ממש להימנעותה של החברה השוויצרית מתשלום החוב, למעט קשיים רגולטוריים שניתן היה לפתור ברצון טוב, וכי הטענה בדבר ניהול הליך יקר בשוויץ אכן מעוררת תהיות. יחד עם זאת, הדגיש כי עוצמת עילת התביעה אינה מהווה עילה משפטית לעקוף תניית שיפוט זר מפורשת ומחייבת.
במקום סילוק מוחלט של התביעה, בחר בית המשפט בדרך מתונה של עיכוב הליכים. השופט סתיו הבהיר והזהיר את החברה השוויצרית: ההחלטה נשענת על הודאתה של OSR בכך שהיא הלווה המקורית; אם תנסה החברה להתחכם בהליך בשוויץ ולהעלות טענה של היעדר יריבות מול המשקיעים, בית המשפט הישראלי ישקול לעיין מחדש בהחלטה ולפתוח את שעריו.
לאור התנהלות החברה והיעדר הגנה מהותית מצידה לחוב, נמנע בית המשפט מלחייב את המשקיעים בהוצאות משפט. כעת יצטרכו התובעים להחליט האם לחשב מסלול מחדש ולנדוד עד לעיר זוג שבשווייץ, או שמא ההחלטה תדרבן את החברה ליישר קו ולהשיב את החוב עוד בטרם ייפתחו ההליכים באלפים.
ת"א (מרכז) 7067-09-24
