השופט גרשון גונטובניק דחה את תביעת הענק של מייסד הרשת אורי מקס, קבע כי הסכמי הזכיינות בבת ים ובשדרות בוטלו שלא כדין, וחייב את הרשת לפצות את הזכיינים במיליוני שקלים בתוספת הוצאות כבדות
בעולם הדיסקאונט הישראלי, הצרכנים רגילים לקנות הכל במחירי רצפה – אבל כשסכסוך יצרי מגיע לבית המשפט, מתברר שלחשדות מוקדמים ולצעדים חפוזים יש תג מחיר מקסימלי. ביום 13 באוגוסט 2026, ניתן בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו פסק דין מהדהד מפי כבוד השופט גרשון גונטובניק, ששם קץ למאבק משפטי מר ומפותל שנמשך שמונה שנים בין רשת "מקס סטוק" (באמצעות חברת "מקס הנהלה ישראל בע"מ" ומייסדה אורי מקס) לבין קבוצת זכיינים ומשקיעים בראשות איש העסקים נפתלי שמשון.
הדרמה החלה אי שם בתחילת שנת 2018. מייסד הרשת, אורי מקס, נתקף בחשד כבד שלפיו שותפו העסקי ובעל הזיכיונות בסניפי בת ים, שדרות ואשדוד – נפתלי שמשון – תוקע סכין בגב הרשת וחובש כובע של מתחרה. לטענת מקס, שמשון עמד מאחורי רכישת 20% ממניותיה של רשת מתחרה בשם "סופר סטוק". כדי לאשש את החשד ששמשון פועל בחשאי תוך הפרת תניות אי-תחרות וסודיות, נשלח חוקר פרטי שנפגש עם אחד הדירקטורים ברשת המתחרה והקליט אותו. מבחינתו של מר מקס, די היה ב"אינסטינקט של חתול רחוב" ובתמליל החקירה כדי להוכיח שאחיו של שמשון, מיכאל (שעל שמו נרשמו המניות), אינו אלא "איש קש".
חמושה במסקנות אלו, שיגרה חברת מקס סטוק בינואר 2018 הודעות ביטול מיידיות וחד-צדדיות להסכמי הזיכיונות בבת ים ובשדרות, עצרה אספקת סחורה והותירה מדפים מיותמים. במקביל, בסניף אשדוד דרשה הרשת לכפות היפרדות ולרכוש את מניות השותפים בטענה חמורה של "מעילה באמון".
הזכיינים, שנותרו ללא סחורה אך עם מחויבויות כבדות, סירבו להרים ידיים. הם מיתגו מחדש את החנויות תחת השם "ביג סטוק", ונכנסו למערכה משפטית כוללת שבה תבעו פיצויים על אובדן רווחים ופגיעה בהשקעותיהם. בתגובה, תבעה מקס סטוק מיליוני שקלים בטענה לגזל סודות מסחריים, הפרת סימני מסחר ותחרות אסורה.
בפסק דין מעמיק ומפורט, מתח השופט גונטובניק ביקורת נוקבת על האופן שבו פעלה רשת מקס סטוק. השופט קבע כי הסכמי זכיינות מסוג זה הם הסכמים ארוכי טווח המטילים על הצדדים חובת תום לב מוגברת. ביטול הסכם כזה אינו יכול להיעשות כלאחר יד, בהסתמך על שמועות ורחשי לב בלבד.
בית המשפט ניתח את הראיות ומצא כי התשתית הראייתית שהציגה מקס סטוק הייתה רעועה כמשענת קנה רצוץ: תמליל החקירה הפרטית היה מקוטע, חלקי, והכיל עשרות קטעים בלתי ברורים, בעוד החוקר הוא זה שניסה "לשתול מילים" בפי בן שיחו. יתרה מזו, מקס סטוק נמנעה במפתיע מלהזמין לעדות את האח מיכאל או עדים מרכזיים נוספים – מחדל ראייתי שפעל לחובתה. נקבע כי עזרה פיננסית או הלוואה שנתן שמשון לאחיו אינה הופכת אותו לבעלים של רשת מתחרה, וכי לא הוכחה כל תרמית של "איש קש".
"זכותו של אדם לכעוס", ציין השופט בהתייחסו לעדותו של אורי מקס, "אך חובת תום הלב החוזית אינה יכולה להישען על תחושות וחושים עסקיים לבדם". השופט אף ביקר את הצעד הכוחני שהשליך על יתר הזכיינים (כמו מפעילי החנויות יניב זביחי ואופיר אומני שירור, שהשקיעו הונם ומפעל חייהם בחנויות) כסוג של "ענישה קולקטיבית" פסולה.
משנקבע כי הסכמי הזיכיון בוטלו שלא כדין, קבע בית המשפט כי פתיחת רשת "ביג סטוק" על ידי הזכיינים לא היוותה הפרה של איסור תחרות, אלא מהלך מתבקש ולגיטימי להקטנת נזקיהם. תביעותיה של מקס סטוק לפיצויים ולסעדים בגין גזל סודות מסחריים וסימני מסחר – נדחו במלואן.
בגזרת הפיצויים לזכיינים, אימץ בית המשפט את חוות דעתו הכלכלית של המומחה ד"ר טל מופקדי בנוגע לסניף בת ים (שקרס ונסגר בעקבות המהלכים החד-צדדיים), וחייב את חברת מקס הנהלה לשלם לתובעים שכנגד סך של 3,676,424 ש"ח בתוספת ריבית שקלית מיום 30.4.2018 (סכום המגיע בפועל לכ-5 מיליון ש"ח). לעומת זאת, תביעת הפיצוי בגין סניף שדרות נדחתה משום שהסניף המשיך לפעול ולא הוצגו נתוני אמת המבססים נזק כספי. לצד זאת, נקבע כי אורי מקס לא יישא באחריות אישית לחובות החברה. בנוגע לסניף אשדוד, נדחתה תביעת מקס להפעלת מנגנון היפרדות עונשי, ונקבע כי על הצדדים לפעול להיפרדות בדרך של שמאות הוגנת.
לסיום, חייב בית המשפט את מקס סטוק לשלם לזכיינים הוצאות משפט כבדות: שכר טרחת עורכי דין בסך 500,000 ש"ח בתוספת מע"מ, השתתפות באגרות, מחצית משכר המומחה ו-20,000 ש"ח הוצאות נוספות.
את חברת מקס הנהלה ישראל בע"מ ומר אורי מקס ייצגו בהליך עורכי הדין אייל אברמוב וטליה גולדבאום. את הזכיינים, הנתבעים והתובעים שכנגד (נפתלי שמשון, חברת הודיה אחזקות בע"מ, חברת אמילי שדרות בע"מ, אופיר אומני שירור, יניב קורן, רפאל זביחי, יניב זביחי וחברת טופ טים השקעה נבונה בע"מ) ייצגו עורכי הדין דוד זילברבוים, רונן הרפז ומוחמד עבאבסה..
ת"א 47423-07-18, ת"א 51268-03-19
