"לא זוכר ולא יודע" 65 פעמים על דוכן העדים לא עזרו לאיש העסקים הבכיר: השופטת ירדנה סרוסי קיבלה חלקית את שומות מס הכנסה, ומתחה ביקורת נוקבת על התנהלותו באשכול החברות הבינלאומי – "התייחס לחברות כאל ארנקים שונים לשרת את מטרותיו"
בעולם האופנה והקמעונאות, איש העסקים יוסף (ג'ואי) שוובל – מבעלי קבוצת גוטקס ומותגי האופנה המובילים – רגיל לנהל מערכות מורכבות של ייבוא, שיווק ומסחר בינלאומי. אולם, כאשר הזירה עברה לבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ודנה במסלולי המימון הסיבוביים שבין חברות באיי הבתולה הבריטיים, הולנד, קפריסין וקנדה, התברר כי ה"גזרה" הפיננסית שבנה לא התאימה בדיוק למידותיה של פקודת מס הכנסה.
בפסק דין מקיף שניתן ביום 13 באוגוסט 2026, הכריעה כבוד השופטת ירדנה סרוסי בשישה ערעורי מס הכנסה מאוחדים שהגישו שוובל (וכן רעייתו מליסה) וחברת "ג.מ.ש. מותגים בע"מ" כנגד פקיד שומה למפעלים גדולים. פסק הדין עסק בשנות המס 2015–2017 ובשש סוגיות מיסוי כבדות משקל שסכומיהן מגיעים למאות מיליוני שקלים.
את שוובל וחברת ג.מ.ש. ייצגו עורכי הדין דורון לוי ויאיר אברהם ממשרד עמית, פולק מטלון ושות', בעוד שאת פקיד שומה למפעלים גדולים ייצגו עורכות הדין גלית פואה וסיון הוידה-אסייג מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי).
במרכז הפרשה עמד גלגול כספים סבוך שנולד עוד מיתרות חוב היסטוריות של שוובל ושותפיו כלפי חברת "גוטקס סווימוור ברנדס בע"מ" בהיקף של כ-309 מיליון ש"ח. חובות אלו הומחו לחברה הולנדית בשם Findings, ובהמשך הועברו כספים בסך כולל של כ-108 מיליון ש"ח מפיינדינגס לשוובל ולחברות שבשליטתו (כולל חברת Tisbury מאיי הבתולה וחברת Christina הקנדית) – שלטענת שוובל היוו "מימון בין-חברתי והלוואות".
אלא שברשות המסים טענו כי מדובר במשיכות בעלים המהוות דיבידנד בידי שוובל, החייב במס לפי סעיף 2(4) לפקודה.
השופטת סרוסי קיבלה את עמדת המדינה בעניין ההלוואות בסך 108 מיליון ש"ח וקבעה כי יש לסווגן כהכנסה מדיבידנד בידי שוובל בשנת 2015. בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על כך ששוובל לא הציג הסכמי הלוואה מסודרים, לא סיפק תיעוד לנתיב הכסף, ואף נמנע מלהגיש תצהיר של רואה החשבון שלו.
השופטת ציינה כי על דוכן העדים כשל שוובל פעם אחר פעם מלהסביר את ההיגיון המסחרי מאחורי העברות הכספים, והשיב "לא יודע" או "לא זוכר" לא פחות מ-65 פעמים. "הרושם העולה ממכלול הדברים הוא של בעל שליטה שעושה בחברות ככל העולה על רוחו, על מנת לשרת את מטרותיו האישיות, מבלי להתחשב בהיות החברות ישויות משפטיות נפרדות… המערער התייחס לחברות שבשליטתו כאל ארנקים שונים המשרתים את האינטרסים שלו בלבד", כתבה השופטת.
עם זאת, שוובל רשם ניצחון חלקי בראש פרק זה: בית המשפט דחה את דרישת פקיד השומה למסות אותו באופן אישי בגין יתרות החובה ההיסטוריות בהיקף של כ-104 מיליון ש"ח (שנמחלו לחברות בקבוצה), וכן פסל את ניסיון רשות המסים למסות את אותם הסכומים במקביל הן כדיבידנד והן כריבית רעיונית לפי סעיף 3(ט) לפקודה.
בסוגיית חברת ההחזקות טישבורי (Tisbury), קיבל בית המשפט את מרבית עמדתו של שוובל לגבי סכום של 50 מיליון דולר שהומר לשטר הון, לאחר שנקבע כי סכום זה חוסה תחת הסכם שומה קודם שנחתם עם הנאמנות המשפחתית שהקימו הוריו המנוחים. מנגד, סכום של כ-6 מיליון דולר שנותר ללא הסבר, לצד משיכות נוספות בהיקף של כ-7.6 מיליון דולר, חויבו במס.
ערעוריו של שוובל נדחו במלואם בשתי סוגיות בינלאומיות נוספות:
-
חברת פאריסאלה (Parisalla) הקפריסאית: נקבע כי היא מהווה חברה נשלטת זרה (חנ"ז), ושוובל חויב במס בגין רווחיה שלא חולקו שמקורם בדיבידנד מפולין (כ-2.1 מיליון דולר), שכן לא הוכח שיעור המס ששולם בפועל בפולין.
-
חברת קורפוטק (Corpotek): נדחתה בקשתו של שוובל לתיקון שומה וקיזוז רווחי הון ממכירת נכס שהושכר לשגרירות קנדה, בהיעדר תשתית ראייתית.
פרק משמעותי בפסק הדין הוקדש לעסקי הנדל"ן הענפים של שוובל בקנדה (המוחזקים באמצעות הסדרי "פרט-נו" – Prête-nom). בית המשפט דחה את דרישת המערערים לקזז הפסדים מחו"ל כנגד הכנסותיהם בישראל לפי סעיף 29 לפקודה, לאחר שנקבע כי שוובל לא הוכיח שהעסק בקוויבק "נשלט ומנוהל מישראל".
בנוסף, נפסלו הוצאות מימון מנופחות שדרשה חברת "ג.מ.ש. מותגים" בגין הלוואות בהיקף של כ-53 מיליון ש"ח מחברה בשם Velvet הרשומה במקלט המס בליז בריבית גבוהה של 10%-12%. השופטת סרוסי קיבלה את טענת פקיד השומה כי מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה לייצר יתרון מס בלתי נאות ללא טעם מסחרי ממשי, וקבעה כי הוצאות המימון יותאמו ויופחתו לשיעור הריבית הבנקאית המקובלת בלבד (2.8%-4.4%).
לאור התוצאה המעורבת שבה נדחו רוב טענות המערערים לצד קבלת חלק מטענותיהם העקרוניות, לא ניתן צו להוצאות.
ע"מ 61448-06-24
