בית משפט השלום בראשון לציון קבע כי התנהלותה של חברת הבנייה "ע.ע. אבו ראס" בפרויקט הקמת בית ספר בעיר גיבשה "חוזה מכללא" מול חברת "מ.א.מ.ש.", אף שטיוטת ההסכם הרשמית נותרה ללא חתימה הדדית; השופטת ליאת ירון: הנתבעת נהנתה מפרי עמלה של התובעת ומנעה את קריסת הפרויקט, אך סירבה לשלם לה
התחמקות מחתימה על הסכם כתוב אינה מהווה מגן מפני תשלום כאשר הצדדים פועלים על פי הבנות בשטח – כך קבע בית משפט השלום בראשון לציון, בפסק דין שניתן ביום 22 באוגוסט 2026 על ידי כבוד השופטת ליאת ירון. בית המשפט קיבל את עיקר תביעתה הכספית של חברת "מ.א.מ.ש. ייצור והתקנות בע"מ" וחייב את הקבלנית הראשית, חברת "ע.ע. אבו ראס – חברה לעבודות בנין ופיתוח בע"מ", לשלם לה סך כולל של כ-675 אלף ש"ח (המורכב מסכום חוב נומינלי של 580,296 ש"ח, שכר טרחת עורך דין בסך 75,000 ש"ח והוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח, כולם בצירוף ריבית שקלית). בהליך ייצג עו"ד עידן גולדנברג את התובעת (חברת מ.א.מ.ש.), בעוד שעו"ד יוסף כרמל מילר ייצג את הנתבעת (חברת אבו ראס).
תחילת הפרשה בחודש מאי 2016, אז פרסמה החברה הכלכלית לראשון לציון בע"מ (החכ"ר) מכרז פומבי להקמת בית ספר בן 24 כיתות בשכונת אירוס בעיר. חברת אבו ראס זכתה במכרז וחתמה מול החכ"ר על חוזה בהיקף של כ-16 מיליון ש"ח. אולם, במקום לבצע את העבודה בעצמה, התקשרה אבו ראס ב"הסכם גב אל גב" (Back to Back) עם קבלנית ביצוע – חברת "אמיר קדימה ובניו (2014) בע"מ" – תוך שהיא גוזרת לעצמה עמלת רווח קבלני בשיעור של 7% מכל תקבול.
במאי 2017 שכרה חברת אמיר קדימה את שירותיה של חברת מ.א.מ.ש, המתמחה באספקה והתקנה של לוחות חיפוי HPL ומחיצות לשירותים, לצורך ביצוע עבודות החיפוי בפרויקט בית הספר. העבודה החלה, אך בחודש פברואר 2018 נקלעה אמיר קדימה לחדלות פירעון ולקשיים כלכליים חמורים, והפסיקה לשלם לספקיה. נוכח הצטברות חובות כספיים, הודיעה מ.א.מ.ש על השעיית העבודות באתר לאלתר.
עצירת העבודות איימה לגרור את הפרויקט כולו לעיכוב עמוק, ובשל כך זומנה אבו ראס לשימוע דחוף בחברה הכלכלית. כדי להציל את הפרויקט ולאפשר את פתיחת שנת הלימודים במועד, נכנסו מנהלי אבו ראס לנעלי קבלנית הביצוע שקרסה. בפגישות שנערכו בסוף פברואר ומרץ 2018 הבטיחו נציגי אבו ראס למנכ"ל מ.א.מ.ש, מוטי שנצר, כי החברה תיקח על עצמה את התחייבויות התשלום ותעבוד מולו ישירות. בהסתמך על הבטחות אלו, חזרה מ.א.מ.ש לאתר והשלימה את מלוא עבודות החיפוי ברמה מקצועית גבוהה.
במהלך חודש מאי 2018 החליפו הצדדים טיוטות הסכם שנועדו להסדיר את ההתקשרות הישירה. מהנדס הביצוע הראשי באבו ראס, שאדי אסעד, אף שלח למ.א.מ.ש טיוטה מתוקנת ביום 22 במאי 2018 בצירוף הכיתוב "לבדיקתך וחתימה אודה". על אף שהטיוטה לא נחתמה בסופו של יום על ידי שני הצדדים, המשיכה מ.א.מ.ש בעבודתה עד למסירת הפרויקט ביולי 2018, תוך שהיא מתנהלת יומיומית מול נציגי אבו ראס בשטח.
אלא שבסיום הפרויקט, ולאחר שאבו ראס קיבלה את מלוא התמורה מהחברה הכלכלית (כולל במסגרת פשרה כספית בהליך מקביל שהניבה לה כ-3.9 מיליון ש"ח נוספים), סירבה אבו ראס להעביר למ.א.מ.ש את יתרת התמורה המגיעה לה בסך מאות אלפי שקלים. אבו ראס טענה להגנתה כי מעולם לא נכרת הסכם מחייב בין החברות, וכי מ.א.מ.ש נותרה קשורה חוזית לחברת אמיר קדימה בלבד – שממנה לא ניתן היה לגבות דבר עקב קריסתה. עוד טענה אבו ראס כי שילמה לאמיר קדימה סכומי עתק ביתר, ומשכך לא צמחה לה כל "התעשרות שלא כדין".
בפסק דין מנומק ומפורט דחתה השופטת ליאת ירון את קו ההגנה של אבו ראס וקבעה כי בין הצדדים נכרת "חוזה מכללא". השופטת הדגישה כי דיני החוזים אינם דורשים בהכרח מסמך חתום, וכי ניתן ללמוד על גמירות דעת ומפגש רצונות מהתנהגות הצדדים. העובדה שאבו ראס ניסחה את הטיוטה האחרונה, דרשה את המשך העבודות והתנהלה ישירות מול מ.א.מ.ש בשטח – יחד עם המשך הביצוע בפועל מצד מ.א.מ.ש – יצרו הצעה וקיבול מחייבים לכל דבר ועניין.
לחובתה הראייתית של אבו ראס נזקפה העובדה שנמנעה מהעדת מנהלה ובעל השליטה בה, עבד אבו ראס, שנכח בפגישות המכריעות והתחייב בעל פה לתשלום, וכן הימנעותה מהצגת יומני עבודה.
יתרה מכך, בית המשפט קיבל את עילת התביעה החלופית של עשיית עושר ולא במשפט. השופטת קבעה כי אבו ראס קיבלה מהחברה הכלכלית את מלוא התמורה עבור הפרויקט – שנשען באופן ישיר על עבודות החיפוי – מבלי שהציגה כל אסמכתה לכך שתמורת עבודות אלו הועברה בפועל לקבלנית המשנה שקרסה. לצד קבלת רכיב עבודות החיפוי, דחה בית המשפט את דרישת מ.א.מ.ש לתשלום עבור תאי השירותים, שכן הוכח כי אלה הושלמו עוד בטרם כריתת החוזה מכללא מול אבו ראס.
בסיכומו של דבר, חייב בית המשפט את אבו ראס לשלם למ.א.מ.ש סך של 580,296 ש"ח בצירוף ריבית שקלית מיום הגשת התביעה, וכן הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח ושכר טרחת עו"ד בסך 75,000 ש"ח.
ת"א 31784-07-20
