בית המשפט המחוזי בחיפה דחה תביעת לשון הרע שהחלה ב-25 מיליון ש"ח וצומצמה ל-8 מיליון ש"ח נגד ענקיות קמעונאות החשמל בישראל; השופט הבכיר רון סוקול קבע כי ההקלטות כלל לא הוגשו כראיה קבילה, החוקר הפרטי ניסה להדיח עובדים לדבר, וביקורת עסקית על חסרונות יבוא מקביל אינה מהווה הוצאת דיבה
בית המשפט המחוזי בחיפה דחה במלואה תביעת נזיקין ולשון הרע מורכבת שהגישו רונן הר אבן וחברת טי.וי סנטר בע"מ (המפעילה את אתר המכירות המקוון "DVD סנטר") נגד חמש מרשתות מוצרי החשמל המובילות בישראל. פסק הדין ניתן ביום 14 בספטמבר 2026 על ידי השופט הבכיר רון סוקול, אשר מתח ביקורת נוקבת על התנהלות התובעים לאורך ההליך וחייב אותם בהוצאות משפט כבדות.
במרכז התביעה, שהוגשה במקור באפריל 2022 על סכום עתק של 25 מיליון ש"ח ותוקנה בהמשך לסך של 8 מיליון ש"ח (במקביל למחיקת רעייתו של רונן, גלית הר אבן, כתובעת), עמדה טענה לקנוניה רחבת היקף. התובעים טענו כי רשתות השיווק חברו יחד עם יבואניות רשמיות של מותגי מסכים בינלאומיים כמו סמסונג, LG וסוני, וניהלו "מסע הכפשה שיטתי ומאורגן" כדי לדחוק את רגליהם משוק הטלוויזיות. לטענת התובעים, עובדי הרשתות הונחו להשמיץ את האתר ועסקיהם, להציגם באופן פוגעני ולכנותם "סכנה", תוך הפחדת קונים מפני רכישה ביבוא מקביל.
כדי לבסס את תביעתם, הפעילו התובעים מערך של חוקר פרטי, חיים לנקרי, אשר יצא למבצע נרחב במסגרתו ביקר ב-225 הזדמנויות בכ-184 סניפים ברחבי הארץ ושוחח עם קרוב ל-300 נציגי מכירות ומנהלים. לפי התוכנית שגובשה מראש, החוקר הציג את עצמו כקונה תמים, התעניין במסכים, ואז עימת את המוכרים עם מחירי אתר DVD סנטר תוך קיום שיחות טלפון מתואמות עם התובע בזמן אמת.
אולם, בבית המשפט התברר כי המסד הראייתי של התביעה קרס לחלוטין. במהלך ניהול ההליך נחשף כי התובעים לא הגישו כראיה קבילה ולו סרטון אחד או תמליל אחד מאותן הקלטות עליהן התבססו. ניסיונם לצרף חומרים דיגיטליים אלו בשלב מאוחר של שמיעת הראיות נדחה על ידי בית המשפט בשל שיהוי ניכר ואי-עמידה בכללי הקבילות הבסיסיים של ראיות דיגיטליות, החלטה שאף גובתה בהמשך על ידי בית המשפט העליון.
השופט סוקול הדגיש כי החוקר הפרטי הודה בעדותו שאינו זוכר מי מבין העובדים אמר את הדברים, מתי הדברים נאמרו ובאיזה סניף. משכך, כל שנותר בפני בית המשפט היו "רסיסי משפטים" ועדויות מפי השמועה, שאין בהם די להוכחת עוולת לשון הרע.
מעבר לכשל הראייתי, דחה השופט את התביעה גם בהיבטים משפטיים ומהותיים רחבים: ראשית, נקבע כי כאשר חוקר פרטי נשלח באופן יזום ומגמתי כדי למשוך מוכרים בלשונם ולהדיחם לומר דברים פוגעניים על שולחו, הוא אינו יכול להיחשב כ"אדם אחר זולת הנפגע", ואין לראות בשיח עמו משום "פרסום" אסור כהגדרתו בחוק איסור לשון הרע. השופט אף ציין כי שימוש כזה בהליך משפטי גובל בשימוש לרעה בהליכי משפט ובחוסר תום לב.
שנית, התברר כי למעלה מ-95% מנציגי המכירות כלל לא שמעו מעולם על DVD סנטר, והתייחסו לנושא רק לאחר שהחוקר הפנה אותם לאתר. ממילא, דברי המוכרים התמקדו בחסרונות הכלליים של יבוא מקביל – סוגיה הנוגעת לכלל ציבור היבואנים המקבילים ולא מקימה עילת תביעה אזרחית אישית לפי סעיף 4 לחוק איסור לשון הרע.
שלישית, השופט קבע כי גם לגופם של דברים, לא הוכחה כל כוונת זדון או לשון הרע, שכן הוכחו הבדלים מהותיים אמיתיים בין המוצרים המיובאים ביבוא רשמי לבין אלו המיובאים ביבוא מקביל. בין היתר, נחשף כי פעילות התובעים התנהלה בעיקרה מביתם וממחסנים קטנים בנהריה, שירות התיקונים ניתן ממעבדה בירושלים שלא החזיקה מלאי חלפים מסודר ונאלצה לעיתים להזמין רכיבים מ-eBay, בחלק מהמסכים היה צורך להחליף תקע אמריקאי, ובחלקם לא הייתה תמיכה מובנית בשפה העברית. לפיכך, אזהרת לקוחות מפני פערי שירות ותמיכה היוותה הסבר צרכני לגיטימי המבוסס על אמת עובדתית ולא הכפשה.
בסיום פסק הדין נדחתה גם טענת הקנוניה או תיאום "דפי מסרים" בין הרשתות ליבואנים, כטענה שנטענה בעלמא ללא בדל הוכחה.
בשלב הסיכומים הוגשו טענות התובעים ללא ייצוג משפטי, לאחר שבא כוחם, עו"ד רון אביב, שוחרר מייצוגם לבקשתם. מנגד, הנתבעות יוצגו על ידי שורה של עורכי דין: טרקלין חשמל בע"מ יוצגה על ידי עו"ד ד' מושביץ; אלקטרה קמעונאות בע"מ יוצגה על ידי עו"ד א' שובינסקי; אלקטרו קובי בע"מ יוצגה על ידי עו"ד מ' שוק; א.ל.מ. סחר 2000 בע"מ יוצגה על ידי עו"ד י' בן מנחם; וסופר אבי בע"מ יוצגה על ידי עו"ד י' ברמי.
בית המשפט דחה את התביעה על כל רכיביה וחייב את התובעים לשלם לכל אחת מחמש הנתבעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 35,000 ש"ח (סך כולל של 175,000 ש"ח), אשר ייגבו מכספי הערובה שהופקדו בקופת בית המשפט.
ת"א (חיפה) 10351-04-22
