בית המשפט לתביעות קטנות בבת ים חייב את חברת "תבל יבואני רכב" לפצות רוכשת בכ-30 אלף שקלים לאחר שהתברר כי הרכב נמכר עם ליקויים קשים, ללא טופס גילוי נאות ובליווי מצגי כזב; השופטת שרי סנדר מקובר הפחיתה 15% מהנזק בשל הימנעות התובעת מבדיקה מוקדמת
עסקת רכישה של רכב משומש הפכה למסכת ממושכת של אכזבות, תקלות והתדיינות משפטית, שהסתיימה בחיוב כספי משמעותי נגד מגרש מכוניות. בפסק דין שניתן בבית המשפט לתביעות קטנות בבת ים ביום 18 בספטמבר 2026 על ידי כבוד השופטת שרי סנדר מקובר, התקבלה בחלקה תביעתה של רוכשת רכב נגד החברה המוכרת ובעליה, לאחר שנחשפו שורת מחדלים חמורים, אי-עמידה בחובות הגילוי הצרכניות ומצג כוזב באשר לטיפול שבוצע ברכב.
על פי עובדות המקרה, התובעת, סלעית סעדון, רכשה בסוף יולי 2024 רכב מסוג קיה ספורטאז' (שנת ייצור 2017) מחברת "תבל יבואני רכב" (בניהולו של אלון שמעון טלמור), תמורת סכום של 57,500 שקלים. בעת ביצוע העסקה נמסר לה כתב אחריות למנוע ולתיבת ההילוכים (גיר) לתקופה של 12 חודשים או 10,000 ק"מ (בכפוף להשתתפות עצמית), לצד התחייבות לתיקון מנגנון הגג הנפתח (סנרוף). לטענת הרוכשת, נציג החברה הציג בפניה מצג לפיו הרכב במצב תקין לחלוטין, טופל במוסכים מורשים והיו לו שני בעלים קודמים בלבד, ועל יסוד הבטחות אלו ויתרה על בדיקת הרכב במכון בדיקה טרם הרכישה.
אולם, ימים ספורים בלבד לאחר קבלת הרכב לחזקתה, החל הרכב לסבול מרעידות ומרעשים חריגים שפגעו בתפקודו. סעדון פנתה לחברה, וזו הפנתה אותה למוסך מטעמה, שבסיומו של הטיפול נמסר לה כי מנוע הרכב הוחלף במנוע חדש. למרות זאת, התקלות לא נפתרו ונורות האזהרה המשיכו להידלק. סעדון לקחה את הרכב לבדיקה עצמאית במכון "טכנו טסט" בבאר שבע, שם נחשפה המציאות המדאיגה: לרכב היו בעברו שלושה בעלים ושני סוחרים (ולא שני בעלים כפי שהוצג לה), והתגלו בו ליקויים מכניים קשים במנוע, בתיבת ההילוכים, במערכות הדלק, ההצתה וההתנעה. משפניותיה לקבלת מענה ופיצוי נתקלו בהתנערות ובטענות לפיהן ממצאי הבדיקה אינם מקובלים, הגישה תביעה כספית בסך 37,000 שקלים.
במסגרת ההליך המשפטי ייצגו הצדדים את עצמם, שכן בבית המשפט לתביעות קטנות נאסר ככלל ייצוג על ידי עורכי דין. התובעת הופיעה וטענה בעצמה, ואילו מטעם הנתבעת התייצב בעל העסק, מר אלון שמעון טלמור. טלמור טען בכתב ההגנה כי הרכב נמכר במצבו כפי שהוא ("AS IS") כרכב בן 8 שנים עם בלאי טבעי, וטען תחילה כי לא ניתנה אחריות כלל וכי התיקון שבוצע נעשה לפנים משורת הדין. עם זאת, במהלך הדיון בבית המשפט הודה כי ניתנה אחריות וטען שהעסקה נעשתה טלפונית ושבמסגרתה "אושר טלפונית" טופס גילוי נאות.
נוכח חילוקי הדעות המקצועיים, מינה בית המשפט את שמאי הרכב אורי גורביץ' כמומחה מטעם בית המשפט. חוות דעתו של המומחה הנחיתה מכה קשה על גרסת ההגנה: המומחה קבע כי בניגוד להצהרות החברה ונציגה – המנוע כלל לא הוחלף ברכב, והרכב נותר עם מנוע פגום ותקלות חמורות. יתרה מזאת, הנתבעת בחרה שלא לנצל את זכותה לחקור את המומחה בבית המשפט ולא הפקידה את שכרו לצורך קיום הדיון, ובכך נותרו ממצאיו המקצועיים ללא עוררין.
בפסק דינה מתחה השופטת סנדר מקובר ביקורת נוקבת על התנהלות הנתבעת. השופטת הדגישה כי חוק מכירת רכב משומש (זכאות למידע וגילוי נאות) מטיל חובה מפורשת על עוסק ברכב למסור לרוכש טופס גילוי נאות חתום ונפרד טרם חתימת החוזה – חובה שהופרה לחלוטין כאשר הנתבעת הסתפקה בטענה לאישור טלפוני. בית המשפט קבע כי החברה נהגה בחוסר תום לב במשא ומתן, יצרה מצג שווא, הפרה את חוק המכר ואת חוק הגנת הצרכן האוסר על הטעיית צרכנים. עוד נקבע כי טענת החברה לפיה החליפה מנוע על חשבונה התבררה כטענת כזב שנועדה "לזרות חול בעיני בית המשפט", ופגעה קשות במהימנותה.
השופטת דחתה את ניסיון החברה לחסות תחת סעיף ה-"AS IS", וקבעה כי תניה זו אינה פוטרת סוחר רכב מחובת גילוי מהותית או מהתחייבויות מפורשות בכתב אחריות. כמו כן, נדחתה הטענה לפיה הרוכשת הפרה את חובת הקטנת הנזק בכך שסירבה למסור את הרכב פעם נוספת לאותו מוסך, שכן נפגע אינו מחויב להפקיד שוב את רכבו בידי גורם שהטעה אותו ומסר לו מידע שקרי.
עם זאת, בית המשפט ייחס לתובעת אשם תורם בשיעור של 15% לנזקיה, מאחר שנמנעה מלבצע בדיקה עצמאית לרכב במכון מטעמה קודם לחתימה על העסקה, כפי שמצופה מרוכש סביר.
בסיכומו של דבר, אמד בית המשפט את נזקי התובעת בסך כולל של 29,990 שקלים – סכום הכולל 22,844 שקלים עבור תיקון המנוע והממסרה (לפי החלופה הנמוכה שקבע המומחה), 1,170 שקלים לתיקון גג השמש, 1,426 שקלים להחלפת טורבו, 650 שקלים עבור בדיקת המכון, 900 שקלים בגין הוצאות גרירה ובדיקת קומפרסיה, וכן 3,000 שקלים בגין עוגמת הנפש הממושכת שנגרמה לה. לאחר הפחתת 15% בגין אשם תורם, הועמד סכום הפיצוי על 25,491 שקלים. לסכום זה הוסיפה השופטת הוצאות משפט בסך 1,200 שקלים, החזר אגרה בסך 370 שקלים ומחצית משכר מומחה בית המשפט בסך 2,950 שקלים, ובסך הכל חויבה חברת "תבל יבואני רכב" לשלם לתובעת סכום כולל של 30,011 שקלים בתוך 30 ימים.
ת"ק 61413-11-24
