25 שנים לאחר אסון ורסאי, המחוזי קבע שמתחם היוקרה "חצר דוד המלך" נבנה בפל-קל ומסוכן לקריסה פתאומית

בפסק דין מטלטל, קיבל השופט אריה רומנוב את תביעות הדיירים ובעלי העסקים נגד פז ואלקונטרן, דחה את עמדת עיריית ירושלים שהסירה את המבנה מרשימת המבנים המסוכנים, וקבע: שיטת הפל-קל הוחדרה למבנה בחשאי משיקולי חיסכון, אינה עומדת בתקן ומחייבת חיזוק הנדסי מקיף למניעת שבר פריך ואסון נוסף.

ביום 1 בנובמבר 2026, בתום סאגה משפטית שנמשכה קרוב לשני עשורים וכללה עשרות ישיבות הוכחות ואלפי עמודי סיכומים, ניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים פסק דין דרמטי המטיל אחריות מהותית על חברת הנפט פז ועל חברת הבנייה אלקונטרן. כבוד השופט אריה רומנוב קיבל את עיקר תביעותיהם של דיירי אגף המגורים ובעלי החנויות והמשרדים במתחם היוקרתי "חצר דוד המלך" ברחוב דוד המלך 19 בירושלים, וקבע כי המבנה נבנה הלכה למעשה בשיטת הפל-קל הידועה לשמצה, תוך סטייה גסה מהמפרטים הטכניים, בניגוד לתקן הבטון הישראלי, ובאופן היוצר סיכון מוחשי וחמור לכשל מבני פתאומי.

ראשיתה של הפרשה נעוצה בראשית שנות ה-80 של המאה הקודמת, כאשר חברת פז, שהייתה באותה עת חברה ממשלתית, יזמה על מגרש יוקרתי שבבעלותה בסמוך למלון המלך דוד פרויקט הדגל שלה – קומפלקס יוקרתי למגורים, מסחר ומשרדים בן מספר קומות מעל חניון תת-קרקעי רב-מפלסי. לשם הקמתו התקשרה פז בחוזה ביצוע עם חברת אלקונטרן (1981) בע"מ, שבשליטת יגאל כהן-אורגד ז"ל ואריה קספר ז"ל. הבניין נבנה ואוכלס בין השנים 1983 ל-1987, כאשר במפרטים הטכניים שנמסרו לרוכשים הובטח במפורש כי תקרות המבנה תהיינה "תקרות צלעות ו/או מלאות מבטון מזוין".

אלא שחודשים ספורים לאחר תחילת הבנייה, במרץ 1984, נשלח מכתב פנימי מאיש אלקונטרן שלמה מלקמן ז"ל אל מהנדס השלד יוסף גורדון ז"ל, ובו הודעה על שינוי שיטת הבנייה מבלוקי איטונג לפח מכופף של "פל-קל". המטרה הייתה ברורה ונכתבה שחור על גבי לבן: "שימוש בפח זה אמור לחסוך לחברתנו כמות גדולה בברזל מזוין, וגם מחיר האיטונג". הרוכשים שקנו את הדירות והנכסים במיטב כספם לא עודכנו מעולם בשינוי, והמפרטים המשיכו להציג מצג שווא של תקרות צלעות תקניות.

הסוד נשמר עמוק בשלד הבניין במשך כ-14 שנה. רק באוקטובר 2001, כחמישה חודשים לאחר אסון ורסאי המזעזע שבו נהרגו 23 חוגגים ומאות נפצעו, נחשפה האמת באקראי. במהלך סיור שנערך בבניין במסגרת תביעה כספית קודמת בגין ליקויי רטיבות, פלט רכז עבודה מטעם קבלן השלד באמרת אגב כי הגג והתקרות נבנו בשיטת הפל-קל. תגלית זו היכתה את בעלי היחידות בהלם מוחלט והובילה להגשת שתי תביעות מאוחדות באוקטובר 2008 – האחת מטעם נציגות אגף המגורים ובעלי הדירות, והשנייה מטעם נציגות בעלי החנויות והמשרדים.

ההליך המשפטי התפתח למאבק איתנים חסר תקדים בהיקפו. לאורך השנים התקיימו 68 ישיבות הוכחות, שבהן נשמעו מומחים מהשורה הראשונה, נציגי משרד הפנים, עיריית ירושלים, מכון התקנים והטכניון. הדיון התעכב בין היתר עקב ניסיונות כושלים לפשרה במתווה של פינוי-בינוי. במהלך השנים הרבות שחלפו מאז תחילת הפרשה הלכו לעולמם רבים ממעורבי המפתח, בהם מהנדס השלד יוסף גורדון ז"ל, מנהלי אלקונטרן יגאל כהן-אורגד ז"ל ואריה קספר ז"ל, האדריכל דוד ברוצקוס ז"ל, המפקח אליעזר רהט ז"ל והאדריכל דן פיקר ז"ל.

במוקד ההגנה של פז ויתר הנתבעים עמדו שתי טענות עיקריות: הראשונה – התיישנות ושיהוי, בטענה שחלפו למעלה מ-20 שנה מסיום הבנייה ושבעלי היחידות יכלו לדעת על השימוש בפחי פל-קל שנים קודם לכן; והשנייה – כי הבניין איתן ובטוח לחלוטין ואינו מצריך חיזוק כלשהו. הנתבעים נתלו בחוות דעתו של המומחה מטעמם, אינג' שמואל אנגל, אשר הצהיר בביטחון מלא כי המבנה יציב ל-250 שנה, כי פחי הפל-קל שימשו כגופי מילוי בלבד ("טרום פל-קל") וכי עובי הבטון העודף מפצה על היעדר ברזל. יתרה מזאת, הנתבעים הדגישו כי עיריית ירושלים עצמה הסירה את המבנה מרשימת המבנים המסוכנים בינואר 2010, לאחר שהסתפקה בבדיקות מצביות חזותיות אחת לשנה.

בית המשפט המחוזי דחה מכל וכל את קו ההגנה של הנתבעים. בסוגיית ההתיישנות החיל השופט רומנוב את כלל הגילוי המאוחר לפי סעיף 8 לחוק ההתיישנות. השופט קבע כי אין לצפות מרוכש דירה סביר לחקור את נבכי השלד, וכי עילת התביעה האמיתית אינה רק הידיעה הטכנית על הימצאות הפחים, אלא המשמעות הבטיחותית החמורה שהתבררה במלוא עוצמתה רק לאחר אסון ורסאי. בית המשפט אף איבחן מקרה זה מפרשת "שחף" שבה נדחתה תביעה בנסיבות אחרות, בציינו כי שם דובר במבנה תעשייתי שבו התובעים עצמם דרשו עמידות חריגה לעומסים.

לגופו של עניין, השופט רומנוב אימץ באופן מובהק את חוות דעתו ועדותו של מומחה התובעים, מהנדס המבנים הוותיק אינג' דני שחם. בית המשפט קבע כי תקרות הבניין נוצקו במובהק בשיטת הפל-קל מ"הדור הראשון" – יציקה דו-שלבית בעייתית שנעשתה באתר, שבה פחי הפל-קל נועדו לשמש כרכיב קונסטרוקטיבי הנושא מאמצי גזירה במקום ברזל מזוין, ומבלי שהותקנו בתקרות חישוקי פלדה כנדרש בתקן הישראלי (ת"י 466 – "חוקת הבטון").

בית המשפט קבע כי בהיעדר חישוקים, בהיעדר רשת זיון עליונה מלאה ובהיעדר צלעות מחלקות, קיים חשש תמידי וממשי לכשל בגזירה. כשל מסוג זה מאופיין כ"שבר פריך" – קריסה פתאומית, קטסטרופלית ומהירה של התקרה כולה בשרשרת ("כמו מגדל קלפים"), ללא כל סימנים מקדימים מובהקים או שקיעות מוקדמות כפי שמאפיין כשל בכפיפה. על כן, הבהיר השופט, בדיקות ויזואליות חיצוניות שערכה פז מדי שנה אינן מעלות ואינן מורידות, שכן הן אינן מסוגלות לחשוף את ההתפוררות הפנימית או את היפרדות השכבות בתוך הבטון הסמוי מן העין.

השופט רומנוב מתח ביקורת נוקבת על התנהלות הנתבעים ועיריית ירושלים. ביחס לעירייה נקבע כי הסרת המבנה מרשימת הבתים המסוכנים לא נבעה מבדיקה הנדסית עצמאית ומעמיקה של מהנדסי העירייה, אלא מהסתמכות עיוורת על חוות דעת אינטרסנטית שהגיש לה בשעתו מהנדס השלד המקורי גורדון ז"ל. ביחס לפז ציין השופט לחובתה את העובדה שנמנעה מלבצע כל בדיקה פיזית הרסנית של השלד, לא בדקה את קיומם של חישוקים בפועל ואף לא דגמה גלילי בטון כדי להוכיח את טענתה כי המבנה נבנה מבטון איכותי מסוג ב-300 ולא מבטון חלש וזול יותר מסוג ב-200.

במישור החוזי ודיני המכר, פסק בית המשפט כי מסירת בניין שנבנה בשיטת בנייה מסוכנת, הפסולה על פי תקנות התכנון והבנייה ונוגדת לחלוטין את המפרט הטכני, מהווה "אי-התאמה" יסודית והפרה בוטה של חוזי המכר. נקבע כי פז ואלקונטרן נושאות באחריות מלאה כלפי הרוכשים המקוריים וכן כלפי רוכשי "יד שנייה" שקנו את הדירות בטרם התגלה הפל-קל. תביעותיהם של רוכשים בודדים שקנו יחידות לאחר שנת 2001, בידיעה מלאה על קיומו של הפל-קל, נדחו במישור החוזי.

השופט הדגיש כי העובדה שהבניין עומד על תלו כ-40 שנה ללא קריסה אינה ערובה לבטיחותו בעתיד, וציטט מדברי פרופ' רחל בקר מהטכניון: תקן הנדסי נועד להבטיח עמידות בפני שילוב נסיבות קיצוני ועומסים חריגים; העובדה שטרם התרחש אסון מעידה רק על כך שצירוף נסיבות קטלני שכזה טרם התממש עד כה. אשר על כן, פסק בית המשפט כי הסכנה המרחפת מעל ראשי הדיירים והמשתמשים במתחם אינה תיאורטית, וכי חובה להקדים תרופה למכה ולבצע עבודות חיזוק קונסטרוקטיביות מקיפות בכל תקרות הבניין שלא חוזקו בעבר.

במסגרת ההליך המורכב יוצגו הצדדים על ידי שורה ארוכה של פרקליטים: את בעלי דירות המגורים ייצג עו"ד דרור גדרון; את בעלי החנויות והמשרדים ייצגו עוה"ד שגיא תירוש, אלי מרדכי ושחל יריב; את פז חברת נפט בע"מ ייצגו עוה"ד יהושע חורש, שי גימלשטיין ויהודה רובינס; את חברת אלקונטרן ועזבון אריה קספר ז"ל ייצג עו"ד שמואל דוד קספר; את מנהל עזבון יגאל כהן-אורגד ז"ל ייצגו עוה"ד רוני לפן ונמרוד הלר; את עזבון סטיוארט (שמואל) דאב ז"ל ייצג עו"ד יוסי לבן; את עזבון האדריכל דן פיקר ז"ל וחברת ד.פ שרות יעוץ ואדריכלות ייצגו עוה"ד מיכאל ראבילו ואליה חסדאי; את עזבון יוסף גורדון ז"ל, חברת גורדון מהנדסים בע"מ וחברת הביטוח איילון ייצגו עוה"ד קרן תגר ותמיר מלכה; את קים לוסטיגמן ייזום ובנייה בע"מ ועזבון מנחם לוסטיגמן ז"ל ייצג עו"ד דידי רוטשילד; את פטר קליין, עזבון אליעזר רהט ז"ל וחברת רהט-קליין ייצג עו"ד א' אלרום; את עזבון דוד אנטול ברוצקוס ז"ל ייצגה עו"ד אורית קמחי-קריגר; את עיריית ירושלים והוועדה המקומית לתכנון ובנייה ייצגו עוה"ד תמר קרינאל ואינגריד הר-אבן; את חברת הפניקס ייצג עו"ד ציון צמח; את הנתבעים 19-17 ייצג עו"ד עודד נשר; את הנתבעים 22-20 ייצג עו"ד אפרים גביש; את אליהו רון וחברת פל-קל הנדסה בע"מ ייצג עו"ד דורון רוזנברג; את הוועדה המחוזית לתכנון ובנייה ייצג עו"ד מני פילזר מפרקליטות מחוז ירושלים (אזרחי); את הטכניון והמכון הלאומי לחקר הבנייה ייצג עו"ד דרור גולדשטיין; ואת מכון התקנים הישראלי ייצגה עו"ד מיכל פלדמן.

ת"א 2438/08, ת"א 2442/08

שתפו:

צריכים סיוע משפטי?

השאירו פרטים או התקשרו
ונחזור אליכם בהקדם