בית המשפט המחוזי קבע: תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין אינה חסינה מפני תביעת לשון הרע
בפסק דין מעניין, הפך בית המשפט המחוזי החלטה של ערכאה נמוכה יותר וקבע כי ההגנה המוחלטת הניתנת לפרסומים הנעשים בהליך שיפוטי אינה חלה על תלונות המוגשות נגד עורכי דין. המשמעות: עורכי דין שהתלונות נגדם נגנזו יוכלו לתבוע את המתלוננים בגין הוצאת דיבה.
בפסק דין חשוב שניתן (20.6.24) על ידי כבוד השופטת מרים אילני מבית המשפט המחוזי בירושלים, נקבע כי הגשת תלונה לוועדת האתיקה של לשכת עורכי הדין אינה נהנית מחסינות מוחלטת מפני תביעת לשון הרע. החלטה זו מבטלת את פסק דינו של בית משפט השלום, ופותחת את הדלת בפני עורכי דין להגיש תביעות דיבה נגד מי שהתלוננו נגדם, במקרים שבהם התלונות נמצאו כלא מוצדקות ונגנזו.
ההליך החל בתביעת לשון הרע שהגיש עורך הדין שמעון מאיר ביטון נגד עורך הדין יוחנן כהן ולקוחו, בלאצ'ו אסרס. התביעה הוגשה בעקבות תלונה שהגיש עו"ד כהן לוועדת האתיקה במחוז ירושלים, בצירוף תצהיר מאת אסרס. בתלונה נטען כי עו"ד ביטון פעל באופן לא אתי כשניסה לשכנע את אסרס לטעון טענות שקריות נגד עו"ד כהן. בסופו של דבר, ועדת האתיקה החליטה לגנוז את התלונה, בקובעה כי לא נמצאו ראיות מספיקות שתומכות בטענות.
בעקבות הגשת התביעה על ידי עו"ד ביטון, ביקש עו"ד כהן, לסלק אותה על הסף. טענתו המרכזית הייתה כי תלונה לוועדת האתיקה חוסה תחת הגנת "פרסומים מותרים" הקבועה בסעיף 13(5) לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה מעניק חסינות מוחלטת לפרסומים הנעשים "תוך כדי דיון" בפני גוף שיפוטי או מעין-שיפוטי, כגון בית משפט. בית משפט השלום קיבל את הטענה וקבע כי ועדת האתיקה היא "גוף בעל סמכות מעין שיפוטית", ולכן התלונה מוגנת באופן מוחלט מפני תביעת דיבה.
אולם, עו"ד ביטון לא ויתר וערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בערעור, טען עו"ד ביטון כי ועדת האתיקה אינה גוף שיפוטי או מעין-שיפוטי, אלא גוף אכיפה ותביעה, בדומה למשטרה, ולכן אין להעניק לתלונות המוגשות אליה חסינות מוחלטת.
השופטת אילני קיבלה את הערעור וביטלה את החלטת הסילוק על הסף. בפסק הדין המנומק, היא ניתחה את הסוגיה המשפטית המורכבת, והצביעה על כך שקיימות דעות שונות בפסיקה הן בשאלת מעמדה של ועדת האתיקה, והן בשאלה האם הגשת תלונה לוועדה מהווה חלק מההליך השיפוטי המתנהל בבית הדין המשמעתי.
השופטת קבעה כי המחוקק יצר הסדר ספציפי לתלונות המוגשות לרשויות מוסמכות, וזאת בסעיף 15(8) לחוק איסור לשון הרע. סעיף זה מעניק הגנה טובה מפני תביעת לשון הרע, אך זאת בתנאי שהמתלונן פעל בתום לב. בניגוד לחסינות המוחלטת של סעיף 13(5), הגנה זו אינה אוטומטית ומאפשרת לבית המשפט לבחון את מניעי המתלונן.
השופטת אילני קבעה כי החלת חסינות מוחלטת על תלונות לוועדת האתיקה תרוקן מתוכן את דרישת תום הלב שקבע המחוקק ותפר את האיזון העדין בין הצורך להגן על שמו הטוב של אדם לבין האינטרס הציבורי בעידוד הגשת תלונות על עבירות. היא הדגישה כי נוכח הפרשנות המרחיבה שניתנה בפסיקה לחסינות המוחלטת, אין מקום להרחיב אותה למקרים שאינם בליבת ההליך השיפוטי המובהק, במיוחד כאשר קיים הסדר חקיקתי אחר ומתאים יותר.
פסק הדין קובע למעשה כי ההגנה המתאימה לתלונה המוגשת לוועדת האתיקה היא הגנת תום הלב. כתוצאה מכך, התיק יוחזר לבית משפט השלום, אשר יצטרך כעת לדון בתביעת לשון הרע לגופה ולקבוע האם התלונה שהוגשה נגד עו"ד ביטון נעשתה בתום לב.
