תביעת השכנים במבשרת ציון נדחתה: "כוחו של רישום המקרקעין גובר"
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה את תביעתה של אסתר טובול לקבלת זכויות במעבר המוביל לביתה, אשר מצוי בשטחם של שכניה. השופטת קבעה כי השכנים, משפחת יאיר, רכשו את חלקתם בתום לב בהסתמך על הרישום בטאבו, וכי טובול לא יכולה להלין אלא על עצמה שלא דאגה לרישום זכויותיה במועד.
בית המשפט המחוזי בירושלים שם סוף לסכסוך מקרקעין ארוך שנים בין שכנים ברחוב הברוש במבשרת ציון. בפסק דין שניתן ב-30 באפריל 2023, דחתה כבוד השופטת מרים ליפשיץ-פריבס את תביעתה של אסתר טובול לקבוע את זכויותיה בשביל ומדרגות ("המעבר") המובילים לקומה השנייה בביתה, אשר פיזית נמצאים בשטח החלקה השייכת לשכניה, גדי ואורנה יאיר.
הסכסוך נסוב סביב בית דו-משפחתי הבנוי על חלקה שבבעלות רשות מקרקעי ישראל. במקור, בעלה המנוח של טובול היה בעל הזכויות בשתי החלקות, 8 ו-9. את ביתם הם בנו בחלקה 9, ובחלקה 8 הסמוכה הכשירו שביל גישה ומדרגות. עם השנים, מכרו בני הזוג טובול את זכויותיהם בחלקה 8 בשתי עסקאות נפרדות: הראשונה למשפחת סננס, והשנייה למשפחת חזן. לימים, מכרו סננס את זכויותיהם למשפחת יאיר , וחזן מכרו את זכויותיהם לדינה נויבורגר.
טובול טענה כי בעת המכירה למשפחת חזן, נחתם "כתב הרשאה" המעניק לה זכות שימוש בלתי הדירה במעבר. בהמשך, לאחר שנים של מחלוקות, חתמה השכנה נויבורגר על "שטר זיקת הנאה" לטובת טובול, אך שטר זה התייחס רק לחלקה שלה (תת-חלקה 2) ולא לחלקם של יאיר (תת-חלקה 1), היכן שממוקם רוב שטח המעבר הבעייתי. כאשר פנתה טובול למשפחת יאיר בבקשה לחתום על הסדר דומה, הם סירבו ודרשו את פינוי המעבר ותשלום דמי שימוש.
בתביעתה, ביקשה טובול להצהיר על זכויותיה במעבר, לתקן את תשריט הבית המשותף, ולרשום זיקת הנאה לטובתה גם בחלקתם של יאיר. מנגד, טענו יאיר כי רכשו את ביתם בתום לב מוחלט, בהסתמך על נסח טאבו "נקי" ועל רישום הבית המשותף, שלא כללו כל זכר לזכויות של טובול בשטחם. נויבורגר, בתביעה נגדית שהגישה, טענה כי חתמה על שטר זיקת ההנאה תחת לחץ ואיומים מצד בעלה המנוח של טובול, וביקשה לבטלו.
השופטת ליפשיץ-פריבס קיבלה את טענותיה של משפחת יאיר במלואן. בפסק הדין נקבע כי יאיר הסתמכו כדין ובתום לב על המרשם הציבורי, וכי "כוחו של רישום המקרקעין גובר על הסכם סננס ואף על כתב ההרשאה אשר יאיר אינו כפוף לו". השופטת מתחה ביקורת על טובול, וציינה כי "אין לטובול להלין אלא על עצמו שלא דאג לרישום זיקת הנאה מוקדם יותר ועובר למכר של הזכויות מסננס ליאיר".
בנוגע לתביעה הנגדית של נויבורגר, דחה בית המשפט את טענותיה לכפייה ועושק בחתימתה על שטר זיקת ההנאה. השופטת קבעה כי חלוף הזמן בין הפנייה אליה לחתימה בפועל, וכן העובדה שהתייעצה עם עורך דין, מלמדים כי החתימה לא נעשתה תחת לחץ. לפיכך, זיקת ההנאה בחלקת המקרקעין של נויבורגר נותרה על כנה, אך התביעה של טובול נגד יאיר נדחתה. טובול חויבה בהוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 8,000 ש"ח לטובת משפחת יאיר.
ת"א 38179-10-18, ת"א 12498-03-20
