נדחתה תביעתו של רופא לביטול פסק דין נגדו: "הפגם הנטען במינוי חברת ועדה לא ישנה את תוצאת פסק הדין"
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה על הסף תביעה שהגיש רופא לביטול פסק דין שהגביל את רישיונו, בטענה למעשה מרמה בהרכב הוועדה שדנה בעניינו. השופט אריה רומנוב קבע כי גם אם יוכח הפגם, אין בו כדי לשנות את ההכרעה המשפטית שעמדה בבסיס פסק הדין המקורי
בית המשפט המחוזי בירושלים דחה ב-20 בפברואר 2023 תביעה לביטול פסק דין שהגיש ד"ר אילן הלוי, מומחה ברפואת נשים ומיילדות , אשר ביקש לקיים "משפט חוזר" בעניינו. בפסק דינו קבע השופט אריה רומנוב כי גם אם טענותיו של ד"ר הלוי בדבר פגם במינוי אחת מחברות הוועדה המקצועית שדנה בעניינו יוכחו כנכונות, אין בכך כדי להצדיק את ביטול פסק הדין המקורי, שכן ההכרעה בו הייתה משפטית במהותה ולא הייתה משתנה.
הפרשה החלה בעקבות החלטה של המשנה למנכ"ל משרד הבריאות, פרופ' איתמר גרוטו, להגביל את רישיונו של ד"ר הלוי לשישה חודשים, כך שיוכל לעסוק ברפואה רק במוסד רפואי מוכר ובפיקוח. ההחלטה התקבלה לאחר שוועדה מיוחדת שהוקמה לפי פקודת הרופאים המליצה על כך, בעקבות מקרה שאירע ביוני 2018. במקרה זה, ד"ר הלוי ביצע לידת בית ביולדת שעברה שני ניתוחים קיסריים, בניגוד להנחיות משרד הבריאות. במהלך הלידה אירע קרע ברחמה של היולדת, מצב חירום מסכן חיים, והיא פונתה בדחיפות לבית חולים, שם חייה וחיי היילוד ניצלו.
ד"ר הלוי ערער על ההחלטה לבית המשפט המחוזי. בפסק דין שניתן ב-9 באוגוסט 2018, דחה השופט רומנוב את עיקר הערעור, אך קיצר את תקופת ההגבלה משישה לשלושה חודשים. השופט קבע כי השאלה המרכזית אינה עובדתית או רפואית, אלא משפטית-פרשנית: האם העמדת היולדת במצב של סכנת חיים ממשית, גם אם בסופו של דבר לא נגרם לה נזק פיזי קבוע בזכות התערבות של גורם אחר, מהווה "פגיעה חמורה" כנדרש בסעיף 44א'(א) לפקודת הרופאים. השופט השיב על כך בחיוב, וקבע כי "התממשות הסיכון והימצאותה של היולדת בסכנה חמורה, היא הפגיעה החמורה בה". בקשת רשות ערעור שהגיש ד"ר הלוי לבית המשפט העליון נדחתה.
בתביעה החדשה שהגיש, טען ד"ר הלוי כי יש לבטל את פסק הדין מחמת "מעשה מרמה". טענתו המרכזית התמקדה בחברותה בוועדה המיוחדת של עו"ד זמירה גולדנר (הנתבעת 3). לטענתו, עו"ד גולדנר היא קרובת משפחתו של מנכ"ל משרד הבריאות דאז, משה בר סימן טוב, וחתמה על הסדר ניגוד עניינים שבו התחייבה במפורש לא לכהן בוועדות לפי סעיף 44א' לפקודת הרופאים, בדיוק כמו הוועדה שדנה בעניינו. משכך, טען ד"ר הלוי, מינויה היה פסול והחלטת הוועדה בטלה. הנתבעים טענו מנגד כי לא נפל פגם בהליך, שכן כדי למנוע את ניגוד העניינים, מי שמינה את הוועדה וקיבל את ההחלטה היה המשנה למנכ"ל ולא המנכ"ל עצמו.
השופט רומנוב החליט לקבל את בקשת המדינה ולסלק את התביעה על הסף. הוא קבע כי לצורך הדיון, הוא מוכן להניח שד"ר הלוי יוכיח את טענותיו בדבר פגם במינוי. עם זאת, הוא הדגיש כי "לצורך שאלת ביטולו של פסק הדין ועריכת משפט חוזר, מה שעומד למבחן הוא תוכנו של פסק הדין ותוצאתו, ולא השאלה האם באחת החוליות שקדמו למתן פסק הדין נפל פגם". מאחר שההכרעה בפסק הדין המקורי הייתה הכרעה משפטית-פרשנית כללית, היא אינה תלויה בזהות חברי הוועדה הממליצה. לפיכך, גם אם היה מתגלה הפגם בזמן אמת, התוצאה הסופית של פסק הדין לא הייתה משתנה, ואין טעם בניהול ההליך. השופט סיכם כי לא נגרם לד"ר הלוי עוול בפסק הדין והורה על מחיקת התביעה.
ת"א 55631-12-20
