תביעת המיליונים בין החברים לשעבר נדחתה: "הסכסוך נולד בשל משקעים שהתהוו בין הצדדים"

תביעת המיליונים בין החברים לשעבר נדחתה: "הסכסוך נולד בשל משקעים שהתהוו בין הצדדים"

בית המשפט המחוזי בירושלים דחה תביעה בסך 3.4 מיליון שקל שהגיש איש עסקים נגד רעייתו של שותפו לשעבר, וקבע כי מקור התביעה אינו במחלוקת חוזית אמיתית, אלא בסכסוך אישי מר שצמח בין החברים הוותיקים. השופט מתח ביקורת על הגשת התביעה וקבע כי חלק הארי של הסכום הנתבע כבר שולם לתובע עוד לפני חתימת ההסכם.

בפסק דין שניתן ב-8 בינואר 2023 , דחה שופט בית המשפט המחוזי בירושלים, אלכסנדר רון, את תביעתו של אלון ברקמן נגד ימית עוז, בסכסוך שנסוב סביב הסכם למכירת חלקו של ברקמן בבית בגבעת זאב. הפרשה, שהחלה כמיזם בנייה משותף בין ברקמן למורן עוז, בעלה של הנתבעת , הסתיימה בהליך משפטי מורכב שחשף את מערכת היחסים העכורה בין שני החברים הוותיקים.

תחילתו של הסיפור בשותפות עסקית בין אלון ברקמן למורן עוז, שהכירו שנים רבות קודם לכן במסגרת עבודתם המשותפת בתחום שיווק התרופות. השניים השקיעו יחד ברכישת זכויות ובניית בית בגבעת זאב. בשלב מסוים, הוחלט על פירוק השותפות, וביום 5 בדצמבר 2013 נחתם הסכם לפיו ימית עוז, רעייתו של מורן, תרכוש את חלקו של ברקמן בנכס תמורת 1,636,000 שקלים.

בלב המחלוקת עמדו שתי סוגיות עיקריות. הראשונה, והמרכזית, הייתה טענתו של ברקמן, כי לא קיבל סכום של 520,000 שקלים שהיה אמור להיות משולם לו עם חתימת ההסכם. מנגד, ימית עוז, טענה באמצעות בעלה מורן כי הסכום שולם במלואו, ואף למעלה מכך, עוד בחודשים שקדמו לחתימה על ההסכם.

השופט רון קיבל את גרסתה של הנתבעת וקבע כי היא עדיפה. בפסק הדין צוין כי מבדיקת דפי חשבון הבנק עלה שברקמן אכן קיבל שני סכומים, 245,000 שקלים ו-275,000 שקלים, בחודשים יוני ואוקטובר 2013 – סכומים שמצטברים בדיוק לסכום שבמחלוקת. "אין הדעת נותנת שרק בשל צירוף מקרים קיבל אלון בדיוק סכום זה בחודשים הקודמים", כתב השופט. חיזוק נוסף למסקנתו מצא השופט בעובדה שברקמן המתין למעלה מארבע שנים, משנת 2013 ועד 2018, בטרם פנה בדרישה לקבלת הכסף , התנהלות שאינה מתיישבת עם הטענה לאי-תשלום סכום כה משמעותי.

הסוגיה השנייה נגעה לאי-העברת הלוואות המשכנתא על שמו של ברקמן לשמה של עוז, כפי שנקבע בהסכם. בעוד ברקמן טען לנזקים שנגרמו לו, הגישה עוז תביעה שכנגד על סך 169,500 שקלים בגין הפרת סעיף זה. גם כאן, דחה השופט את טענות שני הצדדים. הוא קבע כי מדובר במחלוקת "שולית שבעתיים", שכן בפועל, ימית ומורן עוז הם אלו שפרעו את מרבית תשלומי המשכנתא. השופט הורה על השבת הסכומים המעטים שברקמן כן שילם (כאלף שקלים בחודש) ונתן צו המורה לצדדים לפעול במשותף להסדרת העברת ההלוואות.

בסיום פסק הדין, התייחס השופט רון לרקע האמיתי של הסכסוך וכתב: "לא הגיעו מחלוקות אלה לבית המשפט בשל שתי השאלות שנגעו לסעיף התמורה החוזי… אלא בשל המשקעים הרבים שהתהוו בין אלון לבין בני הזוג עוז". הוא ציין את הידידות העמוקה שהייתה בין ברקמן למורן, את התקופה הקשה שעבר מורן כאשר היה עצור בחו"ל, ואת התחושה שנוצרה בליבו של ברקמן כי "מורן 'חייב לו'". "מתחושותיו אלה של אלון… התפתח תיק זה", סיכם השופט.

בסופו של דבר, התביעה העיקרית והתביעה שכנגד נדחו. בשל העובדה שחלק קטן מהכספים אכן מגיעים לברקמן, החליט השופט כי כל צד יישא בהוצאותיו.

ת"א 34965-04-18