המחוזי הורה לאישה לחתום על הסכם פירוק שיתוף ומתח ביקורת על התנהלותה: "פעלה לעיכוב ההליך"

השופטת הלית סילש קיבלה תביעה לפירוק שיתוף במגרש בפתח תקווה, דחתה את כל טענותיה של אחת מבעלי הקרקע, וחייבה אותה בהוצאות משפט. בפסק הדין נקבע כי בעל זכויות במקרקעין אינו יכול ליהנות מהן מבלי שיישא בחובות הנובעות מהן.

בפסק דין שניתן ב-3 ביולי 2025, קיבל בית המשפט המחוזי מרכז תביעה שכנגד לפירוק שיתוף במקרקעין ברחוב מנחם רצון 22 בפתח תקווה. השופטת הלית סילש הורתה לנתבעת שכנגד 4, עופרה לוי, לחתום על הסכם פירוק שיתוף עם יתר בעלי הזכויות בנכס, לרבות בעלה לשעבר, וזאת לאחר שדחתה את כל טענותיה ומתחה ביקורת על התנהלותה שנועדה, להתרשמות בית המשפט, לעכב את ההליך. בנוסף, חויבה לוי בהוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

הסכסוך המשפטי נסוב סביב מקרקעין הידועים כגוש 6402 חלקה 33, שהזכויות בו רשומות במשותף ("מושע") על שם מספר בעלים. התובעים שכנגד, גלעד לוי, אהרון לוי ורות לוי, ביקשו לפרק את השיתוף באמצעות חלוקת המגרש לשלוש חלקות נפרדות. בעוד שכל בעלי הזכויות הגיעו להסכמות וגיבשו "הסכם פשרה נוסף" לחלוקה, נתקלו המהלכים בהתנגדותה העיקשת של עופרה לוי.

התנגדותה של לוי, שהתגרשה מאחד התובעים שכנגד, גלעד לוי, עוד בשנת 1997, התרכזה בשני נושאים עיקריים. ראשית, היא דרשה להבטיח שזכויותיה, כפי שנקבעו בפסק דין של בית המשפט לענייני משפחה, לא ייפגעו. שנית, היא סירבה לשאת בעלויות הכרוכות בהליך פירוק השיתוף.

השופטת סילש דחתה את טענותיה של לוי בזו אחר זו. באשר להבטחת זכויותיה, קבע בית המשפט כי זכותה של לוי לקבל שטח של כ-152.5 מ"ר, שעליו בנוי כיום בית מגורים, אינה מוטלת בספק, והיא מעוגנת הן בהסכם הפשרה והן בהצהרותיהם של יתר הצדדים.

באשר לסוגיית העלויות, קבעה השופטת באופן נחרץ כי טענותיה של לוי דינן להידחות. בפסק הדין הודגש העיקרון כי "אין אדם יכול לאחוז בטענותיו בדבר קיומן של זכויות מבלי שיהא נכון לשאת בחובות הנובעות מהן". בית המשפט הבהיר כי אם יידרשו תשלומים לצורך ביצוע החלוקה, אין כל סיבה ששאר בעלי הזכויות יישאו בחלקה של לוי.

השופטת סילש מתחה ביקורת חריפה על התנהלותה של לוי לאורך ההליך. "להתרשמותי הבלתי אמצעית, פעלה הנתבעת שכנגד 4, לעיכוב בירור ההליך", כתבה השופטת בפסק הדין. היא ציינה כי לוי הגישה בקשות לעיכוב ההליך בתירוצים שונים, כמו קיומם של הליכים משפטיים אחרים, והעלתה הסתייגויות "שהיו כלליות עד סתמיות". כמו כן, דרישתה המאוחרת לערוך מדידה חדשה של הנכס נדחתה על הסף, כיוון שלא הובהר מדוע היא נדרשת ונתפסה כניסיון נוסף להרחיב את חזית המחלוקת.

בסופו של דבר, הורתה השופטת לוי לחתום על הסכם הפשרה המתוקן תוך שבעה ימים מקבלתו. פסק הדין מהווה מסר ברור כי זכותו של שותף במקרקעין לדרוש פירוק שיתוף היא זכות יסוד, ובית המשפט לא יאפשר לבעל דין אחד לעכב הליך חלוקה מוסכם על הרוב, תוך העלאת טענות חסרות בסיס.

ת"א 4908-09-23