תרמית הנדל"ן: אם ובתה חויבו להשיב כ-5 מיליון שקלים ליורשיו של פרופסור שהשקיע במיזמים פיקטיביים
שופטת המחוזי הלית סילש קבעה כי הנתבעות הציגו מצגי שווא לאורך שנים, ניצלו את היכרותן עם המנוח, והעבירו כספי השקעה לחשבונות פרטיים. "גרסת הנתבעות חסרה ועומדת בסתירה חזיתית למסמכים", נכתב בפסק הדין
בית המשפט המחוזי מרכז פסק לאחרונה פיצויים בסך של כ-4.7 מיליון שקלים בתוספת הוצאות משפט בסך 450,000 שקלים לטובת יורשיו של פרופ' יוסף זהבי ז"ל. בפסק הדין, שניתן ב-11 במאי 2025, קבעה השופטת הלית סילש כי הנתבעות, רות רבקה שפיזר, בתה לי רומם שפיזר, וחברת ".Concepteam S.A" שבשליטתן, הונו את המנוח וגרמו לו להשקיע סכום כולל של 1,252,950 דולר במיזמי נדל"ן שונים, על בסיס מצגי שווא שיטתיים.
התביעה, שהוגשה במקור על ידי פרופ' זהבי ז"ל ולאחר פטירתו נוהלה על ידי יורשיו, איתי ומרים זהבי, חשפה מסכת אירועים ארוכת שנים. על פי פסק הדין, בין המנוח לבין הנתבעות 2 ו-3, רות שפיזר ושלמה לח"י, שררה היכרות רבת שנים, אשר נוצלה כדי לשכנע את המנוח להשקיע סכומי עתק במיזמים שונים. התנהלות הנתבעים תוארה כשיטתית: פעם אחר פעם הוצגו למנוח מצגים על פוטנציאל כלכלי אדיר, וכאשר התעוררו קשיים או עיכובים בהשקעה קיימת, הוא שוכנע להמיר אותה בהשקעה חדשה, תוך שהוא נדרש להוסיף כספים נוספים.
שרשרת ההשקעות החלה בנכס בצרפת, המשיכה ברכישת זכויות בדירות בפרויקטים "בית התמר" ו"מלון בנימין" בנחלת בנימין, ומשם להקצאת מניות בחברות שונות. לבסוף, שוכנע המנוח להמיר את כלל השקעותיו למניות בחברת אחזקות שהוקמה בלוקסמבורג בשם "קונספטים", אשר פרויקט הדגל שלה היה אמור להיות מיזם נדל"ן רחב היקף בנחלת בנימין. בדיעבד, התברר כי למרבית המיזמים לא היה בסיס ממשי, והכספים לא הושקעו כפי שהוצג.
השופטת סילש מתחה ביקורת חריפה על התנהלות הנתבעות בהליך המשפטי. היא ציינה כי אל מול גרסתם הסדורה של התובעים, שנתמכה בראיות רבות, לרבות הסכמים, תכתובות ואישורי העברות בנקאיות, גרסת ההגנה של הנתבעות הייתה "חסרה, ו…עומדת בסתירה חזיתית למסמכים אשר הוגשו לתיק". הנתבעות לא הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמן, לא הגישו סיכומים, והנתבעת 1, לי רומם שפיזר, כלל לא התייצבה לדיונים.
פסק הדין קובע כי הוכח שכספים שהשקיע המנוח הועברו, בין היתר, לחשבונה הפרטי של הבת, לי רומם שפיזר. השופטת דחתה את טענות הנתבעות כי המנוח היה "משקיע מתוחכם" שידע על הסיכונים, וקבעה כי "לא הוכח כי המנוח ידע, או יכול היה להיות מודע, לפערים העצומים שבין המצגים אשר הוצגו לפניו לבין תמונת המציאות". עוד צוין כי גם אם היה סיכון, הראיות מצביעות על כך שהכספים לא אבדו עקב כישלון עסקי, אלא "הועברו מהחברה… תוך ריקון החברה המקורית מנכסיה".
בסופו של ההליך, קיבל בית המשפט את התביעה במלואה וחייב את הנתבעות 1, 2 ו-4, יחד ולחוד, לשלם לתובעים סך של 4,706,080 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 450,000 ש"ח.
ת"א 70673-12-18
