ניסיון להונות נושים התפוצץ בבית המשפט: תביעה לביטול הסכם מכר מלפני 18 שנה נדחתה על הסף
לאחר שטען כי חתם על הסכם למראית עין בלבד כדי להבריח נכס מנושיו בשוק האפור, בית המשפט המחוזי בתל אביב דחה את תביעתו של יגאל פרי להשבת זכויות בחנות שמכר לשותפו, טירן מועדים. השופטת הדסה אסיף מתחה ביקורת חריפה על חוסר אמינותו של התובע, הסתרת פרטים מהותיים והשיהוי הקיצוני בהגשת התביעה, וחייבה אותו בהוצאות משפט משמעותיות.
בפסק דין שניתן ב-29 ביוני 2025 בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, דחתה כבוד השופטת הדסה אסיף תביעה שהגיש יגאל פרי נגד שותפו לעסקים, טירן מועדים. פרי ביקש מבית המשפט להצהיר כי הסכם משנת 2006, במסגרתו מכר את מלוא זכויותיו (75%) בחנות ברחוב ארלוזורוב בתל אביב למועדים, הוא הסכם פיקטיבי שנועד למראית עין בלבד, ולכן הוא בטל. לטענתו, המטרה האמיתית של ההסכם הייתה להבריח את הנכס מנושים מהשוק האפור שאיימו על חייו עקב חובות של בנו. פרי טען כי סוכם שמועדים יחזיק בזכויות עבורו בנאמנות וישיב לו אותן כשהסכנה תחלוף.
הסכסוך הגיע לפתחו של בית המשפט לאחר שבחודש אוגוסט 2023, כ-17 שנים לאחר חתימת ההסכם, פנה פרי למועדים בבקשה להשיב את הזכויות על שמו, בטענה שהוא מבקש להסדיר את ענייניו לקראת ירושה. להפתעתו, מועדים סירב וטען כי מדובר היה בעסקת מכר אמיתית לכל דבר ועניין. מנגד, מועדים הכחיש את הטענות מכל וכל וטען כי מדובר בהסכם מכר לגיטימי. כראיה, הוא הצביע על כך שהעסקה דווחה לרשויות המס, הזכויות נרשמו בטאבו, וכי פרי עצמו הודה שקיבל סכום של 50,000 ש"ח במעמד החתימה.
השופטת אסיף קבעה בפסק הדין כי פרי לא הצליח להרים את נטל ההוכחה הכבד המוטל על מי שטוען טענה מסוג זה, המייחסת למעשה מרמה ודורשת ראיות משכנעות. "לאחר שעיינתי בטענות הצדדים ובראיות שהובאו על ידם, הגעתי לכלל מסקנה שדין התביעה להידחות", כתבה השופטת בפסק הדין.
אחד הנושאים המרכזיים שהכריעו את הכף היה תשלום בסך 50,000 ש"ח ששילם מועדים לפרי במעמד החתימה. השופטת ציינה כי "עצם העובדה שטירן שילם ליגאל סכום כזה, מטילה צל כבד על טענתו של יגאל שמדובר בהסכם שהוא רק למראית עין". בית המשפט מצא סתירות מהותיות בגרסאות שהציגו פרי ועדיו בנוגע לסכום זה. פרי עצמו טען באופן מעורפל כי הסכום שימש כ"ערבות" להשבת המצב לקדמותו , בעוד שבנו העיד כי אביו אמר לו שהכסף כבר הוחזר דרך קיזוזים עסקיים,ופרקליטו של פרי, הציג טענות סותרות נוספות במהלך הדיונים.
נקודה קריטית נוספת הייתה השיהוי הניכר בהגשת התביעה. השופטת תהתה מדוע פרי המתין 17 שנה לפני שדרש את זכויותיו בחזרה, במיוחד לאור העובדה שהוא ומועדים עבדו יחד בחנות לאורך כל התקופה ואף ערכו שינויים בהתחשבנות הכספית ובחלוקת הרווחים ביניהם מספר פעמים לאורך השנים (בשנים 2012 ו-2016). "משנשאל יגאל מדוע בכל אחת מהפעמים האלה הוא לא ביקש מטירן להשיב לו את הזכויות בחנות לידיו, לא הייתה לו תשובה מניחה את הדעת, והדבר מערער מאוד את גירסתו של יגאל".
אמינותו של פרי התערערה לחלוטין כאשר במהלך המשפט התגלה כי הוא הסתיר מבית המשפט עובדה מהותית: כשבועיים לפני חתימת ההסכם המדובר, נחתם "הסכם ראשון" בין השניים, במסגרתו מכר פרי למועדים רק שליש מזכויותיו, מתוך כוונה להעביר את יתרת זכויותיו לבתו. הסכם זה בוטל, ובמקומו נחתם ההסכם החדש למכירת כלל הזכויות למועדים. השופטת קבעה כי הסתרת עובדה זו "מערערת מאוד את גירסתו של יגאל, אם לא שומטת תחתיה את הקרקע לגמרי".
בית המשפט גם דחה את טענתו של פרי כי המחיר שנקבע בהסכם, 250,000 ש"ח, היה נמוך משמעותית משווי השוק, וזאת לאחר שהתגלו פגמים בחוות הדעת השמאית שהגיש, אשר לא התייחסה, בין היתר, לכך שהנכס נמכר כתפוס וכחלק משותפות עסקית.
בסיכום פסק הדין, קבעה השופטת כי עדותו של פרי "הותירה רושם שלילי מאוד" והייתה רצופה סתירות והסתרות. היא הוסיפה כי גם עדויותיהם של מקורביו (בנו, בתו, ואף רעייתו של בא כוחו) היו בעלות משקל מוגבל ביותר, הן בשל היותם בעלי עניין והן משום שרובן היו עדויות מפי השמועה.
לפיכך, התביעה נדחתה, ופרי חויב לשלם למועדים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 47,200 ש"ח.
ת"א 6386-01-24
