הדיל שלא נחתם: משפחה שרכשה בית ב-2.2 מיליון ש"ח תפונה ותשלם פיצויים
בית המשפט קבע כי הסכם שלא נחתם על ידי המוכרים אינו תקף, למרות שהקונים חתמו, העבירו תשלום ראשון ועברו להתגורר בנכס. בפסק דין תקדימי, נדחתה תביעת הרוכשים לאכיפת ההסכם והם חויבו לפנות את הבית, לשלם דמי שימוש ראויים של אלפי שקלים בחודש וכן הוצאות משפט בסך 70,000 ש"ח.
בית המשפט המחוזי בבאר שבע שם סוף לסאגה משפטית מורכבת סביב בית פרטי ביישוב ניצן, בפסק דין שניתן ביום 28 באוגוסט 2024 , על ידי כבוד השופט גד גדעון. השופט דחה את תביעתם של בני הזוג גבריאל וליליאן גבריאל לאכיפת הסכם מכר שלטענתם נכרת לרכישת הבית, וחייב אותם לפנותו ולשאת בעלויות כבדות. פסק הדין מדגיש את החשיבות הקריטית של חתימת כל הצדדים על חוזה מכר במקרקעין, ומבהיר כי גם חתימה של צד אחד, העברת תשלום ואף מגורים בנכס אינם מספיקים כדי לכונן עסקה מחייבת.
הפרשה החלה כאשר בני הזוג גבריאל ביקשו לרכוש נכס ביישוב ניצן עבורם ועבור בתם וחתנם, בני הזוג אשר ואבישג כהן. הנכס היה רשום על שמם של בת אל ועמוס סאסי, אך מי שניהל את המשא ומתן בפועל היה אלעד אזולאי, הבעלים "דה פקטו" של הבית, לפי טענת התובעים. המצב המשפטי של הנכס היה סבוך מלכתחילה, שכן הוא נבע מהחלפת מגרשים בין משפחות אזולאי וסאסי, שקיבלו את הקרקע כמפוני גוש קטיף.
לאחר משא ומתן שהתנהל בעיקר מול אזולאי, גובשה טיוטת הסכם למכירת הבית תמורת 2,200,000 ש"ח. על פי הטיוטה, התשלום הראשון בסך 220,000 ש"ח היה אמור להימסר במעמד החתימה לידיו הנאמנות של בא כוחם של המוכרים, עו"ד יהונתן בשארי , שהוא גם בן דודם של אלעד אזולאי ובת אל סאסי.
בני הזוג גבריאל טענו כי ביום 22 ביוני 2021 הועברה טיוטה סופית ומוסכמת. מתוך אמונה כי העסקה סגורה, הם חתמו על ההסכם באופן חד-צדדי, צירפו המחאה (אם כי רגילה ולא בנקאית כנדרש ) ומסרו אותה אישית לעו"ד בשארי במשרדו, לאחר שעורך דינם, אביב נחמיאס, הודיע על כך מראש. לשיטתם, לחיצות ידיים, תכתובות והתנהגות הצדדים העידו על גמירות דעת מלאה, ואי-החתימה של המוכרים, משפחת סאסי, נבעה מחוסר תום לב.
מנגד, הנתבעים, משפחות סאסי ואזולאי טענו בתוקף כי מעולם לא נכרת הסכם מחייב. לטענתם, לאורך כל הדרך הובהר לבני הזוג גבריאל כי קיימים קשיים משמעותיים בהוצאת העסקה לפועל, לרבות צורך בהחלפת משכנתאות, אישורי בנקים, היבטים מיסויים ורישום מורכב של בית משותף. הם הדגישו כי הטיוטה שנחתמה על ידי הגבריאלים כללה שינויים שבוצעו על ידי עורך דינם באופן חד-צדדי, ללא הסכמתם. יתרה מכך, הם טענו כי לאחר שהמשא ומתן נקלע למבוי סתום, בני הזוג גבריאל "פלשו" לדירה ללא רשות.
בפסק דינו המנומק, קיבל השופט גדעון את גרסת הנתבעים וקבע כי לא הוכחה גמירות דעת מצד המוכרים, משפחת סאסי, להתקשר בהסכם. השופט ציין כי הנטל להוכיח כי נכרת חוזה מחייב, בהיעדר חתימות המוכרים, מוטל על התובעים, והם לא עמדו בו.
השופט מצא מספר ראיות נסיבתיות שתמכו בעמדת הנתבעים וערערו את מהימנות גרסת התובעים:
- הודעת וואטסאפ מכריעה: התובעת עצמה שלחה הודעה לאלעד אזולאי ב-1 בנובמבר 2021, חודשים לאחר המועד בו לטענתה נכרת החוזה, ובה כתבה: "בבקשה אלעד פעל לזירוז חתימת החוזה…". השופט ראה בכך הודאה ברורה כי התובעת הייתה מודעת לכך שטרם נחתם הסכם מחייב.
- שינויים חד-צדדיים בטיוטה: הוכח כי עורך דינם של התובעים ערך שינויים בטיוטה הסופית לכאורה, מבלי לקבל את הסכמת הצד השני בכתב.
- אי-דיווח לרשויות המס: למרות שלטענתם נכרתה עסקה, התובעים מעולם לא דיווחו עליה לרשות המיסים כמתחייב בחוק, מחדל שהשופט מצא כבלתי סביר.
בנוסף לדחיית התביעה הראשית, בית המשפט קיבל באופן חלקי את התביעה שכנגד שהגישו בני הזוג סאסי. עם זאת, השופט דחה את הטענה כי הגבריאלים פלשו לנכס. מהקלטות שיחות והודעות שהוצגו, עלה כי אלעד אזולאי, שטיפל בענייני השכירות מטעם סאסי, התיר במפורש לגבריאלים להיכנס לבית ולהתגורר בו.
אולם, משנקבע כי לא נכרת הסכם מכר, הרי שאין לגבריאלים כל זכות חוקית להמשיך ולהחזיק בנכס. על כן, הורה להם השופט לסלק ידם מהמקרקעין תוך 30 ימים, להרוס כל תוספת בנייה שביצעו ולהשיב את הבית למצבו הקודם.
כמו כן, הם חויבו לשלם למשפחת סאסי "דמי שימוש ראויים" בסך 5,250 ש"ח לחודש עבור התקופה שמיום 1 באוגוסט 2021 ועד 11 ביולי 2022 (מועד הגשת התביעה שכנגד). סכום זה התבסס על חוות דעת שמאית שלא נסתרה.
התביעה שכנגד נגד בתם וחתנם של התובעים, בני הזוג כהן נדחתה במלואה. נקבע כי הם סיימו את תקופת השכירות שלהם בנכס כדין, שילמו את כל חובותיהם ועזבו במועד. בשל כך, חויבו בני הזוג סאסי לשלם לבני הזוג כהן הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.
הסוף הכואב מבחינת משפחת גבריאל כלל לא רק את אובדן הבית, אלא גם חיוב בהוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח לטובת הנתבעים בגין התביעה הראשית, ובנוסף 20,000 ש"ח בגין התביעה שכנגד.
ת"א 25092-03-22
