בית המשפט: סירובו של בנק דיסקונט להעניק שירותים לחברת שירותים פיננסיים היה סביר עקב חשש להלבנת הון
בית המשפט המחוזי בבאר שבע דחה תביעה של חברת "סיריוס שירותי רשת" נגד הבנק, וקבע כי שורה של "דגלים אדומים", ובהם אי-קבלת רישיון קבוע, אי-דיווח על שינוי בעלות, והתנהלות רשלנית בפרשת מרמה, הצדיקו את הגבלת פעילותה בחשבון. פסק הדין מדגיש את חובת הבנקים לפקח על לקוחות בסיכון גבוה, גם במחיר של מניעת שירותים בנקאיים בסיסיים.
בפסק דין מפורט ומנומק, דחה בית המשפט המחוזי בבאר שבע את תביעתה של חברת "סיריוס שירותי רשת בע"מ", העוסקת במתן שירותים פיננסיים, אשר ביקשה לחייב את בנק דיסקונט להעניק לה שירותים בנקאיים שהבנק מנע ממנה. בפסק הדין, שניתן ב-26 באוקטובר 2023 על ידי השופט עמית כהן , נקבע כי סירובו של הבנק היה "סירוב סביר" ומוצדק, וזאת בשל חובותיו על פי דיני איסור הלבנת הון והצטברות של נסיבות מחשידות סביב התנהלותה של החברה.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב השאלה האם בנק דיסקונט פעל כדין כאשר סירב לספק לחברת סיריוס שורה של שירותים בנקאיים חיוניים לפעילותה. בין השירותים שנמנעו מהחברה נכללו ביצוע העברות בנקאיות דרך אתר האינטרנט, הנפקת פנקסי שיקים סחירים, תשלום שוברי תשלום עבור לקוחותיה, ומשיכת שיקים בנקאיים על שם צדדים שלישיים. לטענת סיריוס, מניעת שירותים אלו מהווה הפרה של חוק הבנקאות (שירות ללקוח), המחייב בנקים להעניק שירותים אלא אם יש להם טעם סביר לסירוב, וכן טענה לאפליה פסולה ביחס לחברות דומות אחרות.
מנגד, בנק דיסקונט טען כי החלטתו התבססה כולה על ניהול סיכונים במסגרת המאבק בהלבנת הון ומימון טרור. הבנק הציג את סיריוס כלקוחה המצויה ב"סיכון גבוה", בין היתר משום שהיא פועלת מכוח "אישור המשך עיסוק" זמני ולא קיבלה רישיון קבוע מרשות שוק ההון, למרות שחלפו שנים מאז הגשת הבקשה.
השופט כהן קיבל את עמדת הבנק וקבע כי הצטברות הנסיבות יצרה תשתית ראייתית מספקת שהצדיקה את חששות הבנק והגדרת החברה כלקוחה בסיכון גבוה. פסק הדין מפרט מספר אירועים ו"דגלים אדומים" מרכזיים שהובילו למסקנה זו:
- פרשת המרמה בבנק לאומי: בית המשפט ייחס משקל רב למעורבותה של סיריוס בפרשה בה הועברו לחשבונה 1.9 מיליון ש"ח מחשבונו של אדם שנפטר, באמצעות הסכם מכר דירה פיקטיבי. הכספים נמשכו במזומן על ידי סיריוס והועברו ללקוח שלה. בהליך מקביל קבע בית משפט אחר כי סיריוס פעלה ברשלנות, שכן "בדיקה שטחית" של מסמכי העסקה הייתה חושפת כי מדובר במרמה. השופט כהן קבע כי התנהלות זו, בה שימשה החברה "צינור להעברת סכום של 1.9 מיליון ש"ח במזומן", מעוררת חשש ממשי לגבי אופן ניהול סיכוני הלבנת ההון על ידה.
- אי-קבלת רישיון קבוע: העובדה שסיריוס פועלת כבר שנים ללא רישיון קבוע, אלא מכוח אישור זמני, בעוד חברה אחרת בבעלות מנהלה קיבלה רישיון כזה, היוותה "דגל אדום" משמעותי. החברה נמנעה מלהציג לבית המשפט את רשימת ההשלמות שנדרשה להשלים על ידי הרגולטור, מה שהגביר את החשש.
- אי-דיווח על שינוי בעלות: נקבע כי החברה לא דיווחה לבנק בזמן אמת על העברת 49% ממניותיה לחברת "נפולוני בע"מ" בשנת 2017. מחדל זה מנע מהבנק לבצע הליך חיוני של "הכר את הלקוח" כלפי בעל השליטה החדש ולברר את מקורות כספיו, כמתחייב מחוק איסור הלבנת הון.
- סירוב של בנקים אחרים: במהלך הדיונים התברר כי בנקים אחרים, ובהם בנק הפועלים, סירבו בעבר לפתוח חשבון לחברה. בית המשפט קבע כי סירובם של בנקים נוספים מחזק את סבירות החלטתו של בנק דיסקונט לנקוט משנה זהירות.
השופט דחה את טענת האפליה וקבע כי סיריוס לא הוכיחה שחברות אחרות במעמדה (ללא רישיון קבוע) מקבלות את השירותים המבוקשים. לבסוף, פסק בית המשפט כי השירותים הספציפיים שנמנעו מהחברה – כמו העברות אינטרנטיות, שיקים סחירים ותשלומים לצדדים שלישיים – הם שירותים שבאופן מובנה מקשים על פיקוח אפקטיבי ועלולים "לנתק את נתיב הכסף", ובכך להגביר את סיכוני הלבנת ההון.
פסק הדין מאשרר את שיקול הדעת הרחב המוענק לבנקים בניהול סיכונים בתחום איסור הלבנת הון, וקובע כי חובתם לפקח ולמנוע פעילות בלתי חוקית יכולה לגבור על חובתם הכללית לספק שירות. סיריוס חויבה לשלם לבנק הוצאות משפט בסך 50,000 ש"ח.
ת"א 40435-04-22
