פסק דין תקדימי שניתן בבית המשפט המחוזי בירושלים, בתיק דה-לנגה נ' טבע תעשיות פרמצבטיות בע"מ, מהווה אבן דרך משמעותית בדיני החברות ופותח בפני בעלי מניות דלת רחבה יותר לפיקוח על התנהלות נושאי המשרה בחברות ציבוריות. החלטתה של השופטת מרים אילני, המורה לטבע לחשוף מסמכים פנימיים הנוגעים לפרשת תשלומים אסורים לכאורה לרופאים בארצות הברית, מבהירה את הרף הראייתי הנמוך הנדרש מבעל מניות המבקש לחשוף מידע לפני הגשת בקשה לאישור תביעה נגזרת, ומרחיבה את היקף הגילוי שניתן לדרוש.
שורשי הפרשה נעוצים בתביעה שהוגשה בארה"ב בשנת 2013, בה נטען כי חברות בנות של טבע שילמו לרופאים טובות הנאה אסורות (kickbacks) במטרה שיקדמו שתיים מתרופות הדגל של החברה. אותה תביעה הסתיימה בהסדר פשרה, במסגרתו שילמה טבע לרשויות האמריקאיות סכום עתק של 54 מיליון דולר. בעקבות תשלום זה, פנה בעל מניות בטבע, מר אורן ראול דה-לנגה, לבית המשפט בישראל בבקשה לגילוי מסמכים, בטענה כי יש לבחון את אחריותם של נושאי המשרה בטבע לנזק שנגרם לחברה כתוצאה מהפשרה.
ליבת ההליך נסובה סביב סעיף 198א לחוק החברות, המהווה כלי דיוני ייחודי שנועד לגשר על פערי המידע המובנים הקיימים בין בעלי המניות להנהלת החברה. סעיף זה מאפשר למי ששוקל הגשת תביעה נגזרת – תביעה בשם החברה נגד גורמים שפגעו בה, לרוב נושאי משרה – לדרוש מהחברה מסמכים רלוונטיים עוד בטרם הוגשה הבקשה לאישור התביעה. המטרה היא לאפשר לתובע הפוטנציאלי לבסס את תביעתו על תשתית עובדתית מוצקה, ולהימנע מהגשת תביעות סרק.
טבע, מנגד, טענה כי על המבקש להציג תשתית ראייתית משמעותית, וכי העובדה שההליך בארה"ב הסתיים בפשרה ללא הודאה באשמה, והרשויות הפדרליות בחרו שלא להתערב, מלמדת על חולשת הראיות. בכך, ניסתה טבע להציב רף גבוה בפני בעל המניות, אשר יקשה עליו לקבל את המסמכים המבוקשים.
אולם, בית המשפט דחה גישה זו באופן נחרץ. השופטת אילני קבעה, בהתבסס על פסיקה קודמת, כי הדרישה הראייתית בשלב זה של גילוי מסמכים מקדמי היא "ברף התחתון". על המבקש להראות "תשתית ראייתית ראשונית" בלבד לקיומם של התנאים לאישור תביעה נגזרת, כלומר, שלכאורה התביעה היא לטובת החברה ושהתובע פועל בתום לב.
החידוש המרכזי בפסק הדין הוא האופן שבו בית המשפט יישם את הרף הנמוך הזה. נקבע כי ממצאי בית המשפט בארה"ב, אשר דחה את בקשת טבע לסילוק התביעה על הסף, די בהם כדי להוות את אותה "תשתית ראשונית". אף שההליך האמריקאי לא הגיע להכרעה סופית, הניתוח המפורט של הראיות שם – שכלל מעקב של אנשי מכירות אחר מרשמי רופאים שקיבלו תשלום, קיום הרצאות פיקטיביות למספר זעום של משתתפים, וגיוס מרצים על בסיס פוטנציאל המכירות שלהם – הספיק כדי לשכנע את בית המשפט בישראל כי יש ממש בטענות.
מסקנה זו נושאת בחובה מסר כפול: ראשית, חברות ישראליות הפועלות בחו"ל אינן יכולות להסתתר מאחורי העובדה שהליכים משפטיים נגדן הסתיימו בפשרה. אם במסגרת הליכים אלה נחשפו ראיות המצביעות על התנהלות פסולה, די בהן כדי לפתוח פתח לבחינת אחריות נושאי המשרה בישראל. שנית, האחריות אינה נעצרת בחברות הבנות. פסק הדין מאותת כי בית המשפט רואה בנושאי המשרה בחברת האם אחראים לפיקוח על הנעשה בחברות הבנות, וכי לא ניתן להתנער מאחריות זו בטענה של "אישיות משפטית נפרדת" כאשר עולים "דגלים אדומים".
היבט חשוב נוסף הוא היקף הגילוי שהתיר בית המשפט. טבע נדרשה למסור לא רק את כתבי הטענות מההליך בארה"ב, אלא גם את כל החומר שגולה בין הצדדים שם, פרוטוקולים מישיבות דירקטוריון וועדותיו, דוחות ביקורת, תכתובות עם רגולטורים ותלונות פנימיות. זוהי הוראת גילוי רחבה ביותר, המעידה כי מרגע שבעל המניות צלח את המשוכה הראייתית הראשונית, בית המשפט ייטה לאפשר לו גישה מקיפה למסמכים הדרושים לו כדי לבחון את התנהלות החברה לעומק.
לסיכום, פסק הדין בפרשת טבע מהווה חיזוק משמעותי לכלי התביעה הנגזרת ולזכותם של בעלי מניות מן הציבור לפקח על פעילות הנהלות החברות בהן הם משקיעים. הוא קובע רף כניסה נמוך להליכי גילוי, מכיר בחשיבותם של ממצאים מהליכים משפטיים זרים, ומאשר היקף גילוי רחב. המסר לנושאי המשרה ברור: אחריותכם אינה מסתיימת בדלתות החברה, והיא חלה גם על פיקוח אפקטיבי על חברות בנות ברחבי העולם.
התמודדות עם סוגיות מורכבות של ממשל תאגידי, אחריות נושאי משרה והגשת תובענות נגזרות דורשת מומחיות וניסיון משפטי רב. אם הינך בעל מניות או דירקטור ונתקלת במקרים של התנהלות תאגידית לקויה, חשד למעשים הפוגעים בטובת החברה או שוקל נקיטת הליך של תביעה נגזרת, משרדנו עומד לרשותך למתן ייעוץ וליווי משפטי מקצועי.
