המחוזי דחה את ערעורו של עו"ד יגאל שגיא נגד רשות המיסים: "לא ניתן לעקוף את הוראות הדין"
בפסק דין מנומק ומקיף, קבע בית המשפט כי על שגיא היה לתקוף את השומה שנקבעה לו בהליך המיועד לכך – השגה לפקיד השומה וערעור למחוזי – ולא בניסיון לנהל הליך אזרחי בבית משפט השלום. עוד נקבע כי היה עליו להגיש תביעה כספית ולא הצהרתית, וכי טענותיו בדבר "ידיעת זהב" ושומות חדשות נדחו.
בית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו דחה לאחרונה ערעור שהגיש עורך הדין ורואה החשבון יגאל שגיא, וקיבל את עמדתה של רשות המיסים. פסק הדין, שניתן ביום 24 באפריל 2025, חותם (בשלב זה) סאגה משפטית ארוכת שנים ומסועפת בין שגיא, שהופיע בעצמו בהליך, לבין רשות המיסים. ההחלטה, שהתקבלה פה אחד על ידי הרכב השופטים גרשון גונטובניק (אב"ד), עינת רביד ונפתלי שילה, מאמצת את החלטת בית משפט השלום לסלק על הסף את תביעתו של שגיא, בה עתר להצהיר כי שילם ביתר את חובו לרשות.
תחילתה של הפרשה עוד בשנות ה-90, אז הורתה רשות המיסים על חקירת ספריו של שגיא לשנות המס 1988-1993. ספריו נפסלו והכנסתו נקבעה באמצעות צו. שגיא הגיש שני ערעורים על קביעה זו לבית המשפט המחוזי, אשר נדונו ואוחדו, ובשנת 2014 ניתן פסק דין שהכריע במחלוקות השונות. ערעור שהגיש שגיא לבית המשפט העליון על פסק הדין נדחה בשנת 2016.
לאחר מתן פסק הדין, החלו הצדדים במגעים ליישום השומה, אך לא הגיעו להסכמות. רשות המיסים הוציאה שומה מעודכנת, ולאחר תשלומים שונים ששילם שגיא, נותר לטענת הרשות חוב של כ-1.95 מיליון ש"ח נכון ליולי 2019. בעקבות חוב זה, פתחה הרשות תיק הוצאה לפועל נגד שגיא למימוש נכסי מקרקעין שבבעלותו.
במסגרת הליכי ההוצאה לפועל, טען שגיא טענת "פרעתי", כלומר, טען כי כבר שילם את מלוא חובו ואף מעבר לכך. הוא הגיש חוות דעת מומחה מטעמו, לפיה הוא שילם ביתר סכום של כ-107 אלף ש"ח. טענתו נדחתה על ידי רשמת ההוצאה לפועל, וערעוריו בנושא נדחו בכל הערכאות, עד לבית המשפט העליון, שם נקבע כי מעמדו של כתב ההרשאה שפתחה הרשות הוא כשל פסק דין, ולא ניתן להעלות טענות לגבי גובה החוב במסגרת טענת "פרעתי".
נקודת המפנה, לשיטתו של שגיא, הגיעה כאשר גילה את מה שכינה "ידיעת זהב". לטענתו, במסגרת תשובת רשות המיסים לאחד ההליכים, התברר לו כי הרשות הוציאה לו שומה שלישית, שלא נמסרה לו מעולם, ביום 25 בדצמבר 2016. על בסיס "גילוי" זה, פנה שגיא לרשות המיסים במכתב שכותרתו "השגה על 'שומת תחשיב'", אך לא קיבל מענה. מכאן הסיק שגיא כי יש לראות באי-המענה כקבלה של השגתו, בהתאם לסעיף 152(ג) לפקודת מס הכנסה.
בעקבות זאת, הגיש שגיא תביעה לבית משפט השלום, בה ביקש סעד הצהרתי שיקבע כי פרע את חובו ביתר, וכן "צו עשה" שיורה על סגירת תיק ההוצאה לפועל נגדו. רשות המיסים הגישה בקשה לסילוק התביעה על הסף, בטענה לחוסר סמכות עניינית וכי מדובר בניסיון לעקוף קביעות חלוטות. בית משפט השלום קיבל את הבקשה וקבע כי הסמכות לדון בהשגות על שומה נתונה לבית המשפט המחוזי בלבד. עוד נקבע כי שגיא היה צריך להגיש תביעה כספית ולא הצהרתית, שכן הוא עצמו הודה שבכוונתו לתבוע פיצוי כספי בהמשך.
על החלטה זו הוגש הערעור לבית המשפט המחוזי. השופט גונטובניק, שכתב את פסק הדין המרכזי, ניתח בהרחבה את הסוגיות המשפטיות שעמדו על הפרק. הוא הבחין בין "תקיפה ישירה" של החלטה מנהלית, שנעשית בפני הערכאה המוסמכת לבקר את ההחלטה, לבין "תקיפה עקיפה", שבה חוקיות ההחלטה מתעוררת אגב הליך אחר. נקבע כי המקרה דנן הוא ניסיון לתקוף ישירות את השומה, ולכן היה על שגיא לצעוד ב"דרך המלך" שקובעת פקודת מס הכנסה: הגשת השגה לפקיד השומה, ואם זו נדחית – הגשת ערעור לבית המשפט המחוזי. "לא ניתן לעקוף את הוראות הדין על ידי הגשת הליך בבית משפט השלום", הדגיש השופט.
בית המשפט קבע כי גם אם היה מקום להגיש תובענה אזרחית, שגיא שגה בכך שביקש סעד הצהרתי בלבד. מאחר שלשיטתו נגבה ממנו סכום מדויק ביתר (107,125 ₪), היה עליו להגיש תביעה כספית לתשלום סכום זה. ניהול ההליך כתביעה הצהרתית מהווה פיצול סעדים שלא כדין, וכן דרך להתחמק מתשלום אגרה מתאימה.
השופט גונטובניק דחה מכל וכל את טענתו של שגיא כי יש לראות בטענותיו בהוצאה לפועל משום "השגה" על השומה. "אין לצפות מפקיד השומה… שילך ויתור בארץ לאורכה ולרוחבה אחר טענות הנישומים כדי ליצור מהן השגות. הרוצה להשיג יתכבד ויפנה לפקיד השומה, באופן ישיר וברור", נכתב בפסק הדין. גם הטענה כי אי-המענה למכתבו משנת 2022 מהווה קבלת השגה נדחתה. נקבע כי בנסיבות העניין, שבהן הליכי השגה קודמים כבר התקיימו והסתיימו, אי-מענה אינו יכול להיחשב כהודאה של הרשות בנכונות ההשגה.
בסופו של דבר, הערעור נדחה, ובית המשפט חייב את שגיא בהוצאות בסך 40,000 ש"ח.
ע"א 32242-09-24
