הוראה דרמטית של בית המשפט: הוקפאה תוכנית איחוד וחלוקה אסטרטגית בבני ברק
השופטת תמר אברהמי קיבלה את בקשת מלון 'אורכידאה' וחברת 'אמגט' לצו מניעה זמני, ועצרה את קידום תוכנית "המשולש" על קרקע בשווי רב, זאת בשל מחלוקת בעלות היסטורית בין עיריית בני ברק לרשות מקרקעי ישראל. בית המשפט מתח ביקורת על טענת העירייה לשיהוי מצד החברות, וקבע כי מאזן הנוחות נוטה באופן מובהק לטובתן למניעת נזק בלתי הפיך לזכויותיהן הקנייניות.
בהחלטה משמעותית שניתנה בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו ביום 31 באוגוסט 2025, הורתה השופטת תמר אברהמי לעיריית בני ברק ולוועדה המקומית לתכנון ובנייה לעצור לאלתר את קידומה של תוכנית איחוד וחלוקה מספר 501-1477272, עד להכרעה בתביעת הבעלות על הקרקעות שבליבה. ההחלטה מהווה ניצחון משמעותי לחברות "מלון אורכידאה בע"מ" ו"חברת נכסים אמגט בע"מ", הטוענות לזכויות חכירה לדורות במקרקעין, וחושפת מאבק משפטי ותיק בין רשות מקרקעי ישראל (רמ"י) לעיריית בני ברק סביב רישום היסטורי של קרקעות מדינה.
הסכסוך המשפטי נסוב סביב שלוש חלקות (397, 400, ו-407 בגוש 6190) הרשומות בלשכת רישום המקרקעין על שם עיריית בני ברק. עם זאת, לטענת התובעות ורמ"י, הרישום אינו משקף את המצב האמיתי, והבעלות בפועל היא של מדינת ישראל. רמ"י טוענת כי מקור הרישום השגוי הוא בעניין היסטורי משנת 1949, הקשור להפרשות דרכים לצרכי ציבור, וכי הקרקע הייתה אמורה לחזור לבעלות המדינה כבר בשנות ה-60 עם שינוי ייעודה בתוכנית בניין עיר. עוד נטען כי העירייה עצמה הכירה בעבר בטעות הרישום ואף קיבלה פיצוי בגין כך.
על בסיס בעלותה של המדינה, החכירה רמ"י את השטחים לחברת אמגט (שתובעת 1, מלון אורכידאה, רכשה ממנה את הזכויות) בחוזים שנמתחים עשרות שנים לאחור, כאשר החוזה האחרון קובע תקופת חכירה עד לשנת 2059. התובעות, המחזיקות בשטחים בפועל במשך עשרות שנים, פנו לבית המשפט לאחר שהעירייה החלה לקדם את "תב"ע המשולש", תוכנית רחבת היקף שכללה כוונה לבצע איחוד וחלוקה מחדש של הקרקעות. החשש המרכזי של התובעות היה שהעירייה תנצל את הרישום הפורמלי על שמה כדי לקבוע עובדות בשטח במסגרת תוכנית האיחוד והחלוקה, באופן שיפגע אנושות בזכויות החכירה שלהן.
הבקשה הנוכחית לצו מניעה הוגשה ב-6 באוגוסט 2025, לאחר שהתובעות גילו כי העירייה הגישה את תוכנית האיחוד והחלוקה באופן מואץ, וכי נקבע לה דיון מהיר בוועדה המקומית כבר ל-7 באוגוסט 2025. התובעות טענו כי המהלך נועד לנצל את הזמן שנותר עד לדיוני ההוכחות בתביעה העיקרית, הקבועים לינואר 2026, כדי "לתפור" תוכנית שתשרת את האינטרסים של העירייה בהתבסס על הרישום השגוי. הן הצביעו על פגיעה קונקרטית, כמו למשל הכנסתן לשותפות כפויה (במושע) עם צד שלישי במגרש 204, מהלך שנוגד את עקרונות התכנון המקובלים.
השופטת אברהמי קיבלה את טענות התובעות וקבעה כי "מאזן הנוחות נוטה לטובת המבקשות". היא הדגישה כי לתוכנית איחוד וחלוקה יש היבט קנייני מובהק, והיא עלולה להוביל לשינוי בלתי הפיך בזכויות. עוד ציינה השופטת כי כאשר עסקינן בזכויות קנייניות, ובכלל זה חכירה לדורות המוכרת כזכות קניינית, הנטייה היא להיעתר לבקשות לצווי מניעה.
בפסק הדין נמתחה ביקורת חריפה על טענת השיהוי שהעלתה העירייה, אשר טענה כי התובעות המתינו כשנה וחצי מהגשת התביעה עד לבקשת הצו. השופטת קבעה כי טיעון זה "מתעלם מקיומה של הבקשה הראשונה והדיון שנערך בה, ובפרט מעמדת המשיבות עצמן בבקשה הראשונה". היא הזכירה כי בדיון קודם, העירייה היא זו שטענה כי תוכנית האיחוד והחלוקה היא הליך עתידי ונפרד. "בנסיבות אלה אין לטענת השיהוי שהועלתה על מה שתסמוך, יש להצר על העלאתה ואף ניתן להעמיד את הדבר לחובת המשיבות", כתבה השופטת.
לפיכך, הורה בית המשפט על הקפאת התוכנית עד להכרעה בתובענה. עם זאת, השופטת הותירה פתח לצדדים להגיע להבנות שיאפשרו קידום חלקי של התוכנית. על התובעות הוטל להפקיד ערובה בסך 250,000 ש"ח להבטחת נזקי העירייה אם התביעה תידחה.
ת"א 49040-12-23
