קרב בפייסבוק בין סוכני ביטוח הסתיים בפיצוי של 50,000 ש"ח בגין לשון הרע
בית משפט השלום בתל אביב קיבל תביעת דיבה שהגיש סוכן ביטוח נגד עמיתו למקצוע, לאחר שזה האשים אותו בחוסר יושרה בקבוצת פייסבוק מקצועית. השופטת רונית פינצ'וק-אלט קבעה כי האמירות חרגו מגדר הסביר ודחתה את טענות ההגנה של הנתבע, שהתבססו על "אמת דיברתי" ותום לב.
סכסוך בין שני סוכני ביטוח, אשר גלש לזירה הדיגיטלית, הגיע לסיומו בבית משפט השלום בתל אביב-יפו, עם פסיקה המחייבת את סוכן הביטוח יהודה אודי אביטל לפצות את עמיתו, רון קשת, בסכום של 50,000 ש"ח בגין פרסום לשון הרע. פסק הדין, שניתן ב-31 באוגוסט 2025 על ידי השופטת הבכירה רונית פינצ'וק-אלט, שופך אור על הגבולות הדקים שבין ביקורת לגיטימית להכפשה ברשתות החברתיות, במיוחד בפורומים מקצועיים.
הפרשה החלה בנובמבר 2021, על רקע מערכת בחירות סוערת למוסדות לשכת סוכני הביטוח בישראל, בה שני הצדדים היו פעילים. התובע, רון קשת, שהיה מעורב במספר מיזמים, בהם מיזם עסקי להכשרת סוכנים ומיזם התנדבותי לייעוץ פרישה למשפחות נזקקות, פרסם פוסט בקבוצת הפייסבוק "תלפיות הבית שלך", המונה למעלה מ-1,100 סוכני ביטוח. בפוסט הביע קשת את תסכולו על ביטולה של הרצאה שהיה אמור להעביר, וכתב בין היתר: "מישהו כיבה את הזרם בסניף המרכזי… לא מבין למה בוטל".
הנתבע, אודי אביטל, הגיב לפוסט בצורה חריפה וכתב: "הגיע הזמן שתהיה ישר". לאחר חילופי דברים קצרים, המשיך אביטל והוסיף תגובה חמורה יותר: "רון היקר ספר לכולם כמה כסף עשית בזכות המיזם ההתנדבותי שלך, יש לי נתונים מדויקים, ביום ראשון יפורסמו, חברינו הסוכנים יבינו שרון קשת חוב רק רון קשת". תגובות אלו עמדו בלב תביעתו של קשת, שטען כי מדובר בפרסומים מכפישים שנועדו לפגוע בשמו הטוב ובמוניטין המקצועי שלו, ודרש פיצוי של 150,000 ש"ח.
בכתב הגנתו טען אביטל כי דבריו היו אמת וכי הם נאמרו בתום לב, על רקע חובה מוסרית וחברתית לחשוף את התנהלותו של קשת, שלטענתו ניצל את מעמדו בלשכה לטובתו האישית. לטענתו, המיזם העסקי של קשת לא היה רווחי ללשכה, וקשת פעל מתוך כעס על כך שהמיזם הופסק ועל כך שנפסל מלהתמודד בבחירות עקב עתירה שאביטל הגיש.
השופטת פינצ'וק-אלט דחתה את טענות ההגנה של אביטל אחת לאחת. בפסק הדין נקבע כי האמירה "הגיע הזמן שתהיה ישר" מקפלת בתוכה טענה לחוסר יושר, שהיא "פוגענית וקשה במיוחד כאשר עסקינן באדם אשר עוסק במקצוע רגיש בתחום הביטוחים והפיננסים". באשר לרמיזה כי קשת "עשה כסף" מהמיזם ההתנדבותי, קבעה השופטת כי מדובר באמירה המייחסת לו "התנהגות הגובלת בגניבה".
השופטת דחתה את הגנת "אמת דיברתי", וקבעה כי הנתבע לא הצליח להוכיח את אמיתות טענותיו. עד מרכזי מטעם ההגנה, מר יוסי אנגלמן, שכיהן כסגן נשיא הלשכה, אישר בעדותו שהפסקת המיזם העסקי עם קשת נבעה משיקולי כדאיות כלכלית עבור הלשכה, ולא עקב חוסר יושר מצד קשת. כמו כן, העד אישר כי קשת לא קיבל כספים כלשהם מהמיזם ההתנדבותי.
גם טענת ההגנה בדבר "תום לב" נדחתה. השופטת קבעה כי דבריו של אביטל לא הוצגו כהבעת דעה, אלא כקביעה עובדתית נחרצת, המגובה לכאורה ב"נתונים מדויקים", אותם מעולם לא הציג, גם לא במהלך המשפט. "האדם הסביר", כתבה השופטת, "…קורא מבין השורות שיש ראיות ברורות לכך שהתובע עמד מאחורי מיזם כאילו התנדבותי בעוד שהוא קיבל כספים רבים הימנו, תוך פגיעה בלשכת סוכני הביטוח". השופטת הדגישה כי גם אם הייתה רואה בכך הבעת דעה, היא חורגת מגדר הסביר ואינה מוגנת.
בסיכומו של דבר, קבע בית המשפט כי התובע הוכיח את יסודות עוולת לשון הרע. בפסיקת גובה הפיצוי, התחשבה השופטת בתפוצה הרחבה של הפרסום בקרב עמיתיו למקצוע של קשת, והעמידה את סכום הפיצוי על 50,000 ש"ח. עם זאת, בקשתו של קשת לכפל פיצויים נדחתה, מאחר שלא הוכחה כוונת זדון מצד אביטל. בנוסף לפיצוי, חויב אביטל לשאת באגרת בית המשפט ובהוצאות שכר טרחת עורך דין בסך 7,500 ש"ח בתוספת מע"מ.
ת"א 56701-12-21
