פסק דין שניתן לאחרונה בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד (ע"מ 64822-03-23 ואח') בעניינם של האחים שפירא, בעלי השליטה בקבוצת "שפיר הנדסה", הינו פסק דין מכונן, המותח קו ברור בין תכנון מס לגיטימי לבין ניסיון, מתוחכם ככל שיהיה, לכפות על רשויות המס תוצאה מלאכותית שאינה עולה בקנה אחד עם המהות הכלכלית של הפעולות שבוצעו. פסק הדין, שניתן ב-9 באוקטובר 2025 על ידי כבוד השופט אבי גורמן, דחה את ערעורם של האחים וקיבל במלואה את עמדת פקיד השומה, בקובעו כי לא ניתן "לצבוע" מניות שהתקבלו בשינוי מבנה, גם אם הוחזקו בחשבונות נאמנות נפרדים.
ההחלטה טומנת בחובה מסקנות מרחיקות לכת עבור כל מי שעוסק בתכנוני מס, בשינויי מבנה ובמיסוי שוק ההון. היא מחזקת באופן דרמטי את עליונותה של "המהות הכלכלית" על פני "הצורה המשפטית" ושולחת מסר חד משמעי לנישומים ולמתכננים: צעדים טכניים מחושבים לא יועילו אם הם חותרים תחת תכלית החוק ויוצרים תוצאת מס שאינה משקפת את המציאות העסקית.
בליבת המחלוקת עמדה שאלת חישוב מס רווח הון ממכירת מניות "שפיר הנדסה" בשנים 2016-2018. הרקע לכך הוא שינוי מבנה שביצעו האחים ב-2014, לפי סעיף 104ב לפקודה. במסגרת זו, העבירו האחים מניות משתי חברות שונות שהיו בבעלותם לחברה קולטת חדשה, "שפיר הנדסה" (שמניותיה נרשמו למסחר בבורסה).
הנכסים המועברים היו בעלי "היסטוריית מס" שונה לחלוטין:
- מניות "שפיר מבנים": נרכשו בראשית שנות ה-90 (1991, 1993). נכסים אלו נחשבים "נכסים היסטוריים" (מלפני 1.1.2003), ורווח ההון ממכירתם מחויב בחישוב "פיצול ליניארי", הכולל שיעורי מס שוליים גבוהים על חלק מהרווח.
- מניות "שפיר מחצבות": נרכשו במלואן בשנת 2005. נכסים אלו נרכשו לאחר "רפורמת רבינוביץ", וכל רווח ההון מהם חייב בשיעור מס מופחת (כ-25%).
האחים שפירא, בצעד שנראה על פניו מתוכנן היטב, ביקשו לנצל פער זה. הם ביצעו הערכת שווי וחילקו את המניות החדשות של "שפיר הנדסה" שקיבלו, בהתאם לשווי היחסי של הנכסים שהעבירו. כך, שויכו כ-37.1 מיליון מניות חדשות (עבור "שפיר מחצבות" – הנכס ה"זול" מבחינת מס) וכ-32.8 מיליון מניות (עבור "שפיר מבנים" – הנכס ה"יקר" מבחינת מס) לכל אח.
כאן מגיע לב התכנון: כדי לבסס זיהוי ספציפי, הפקיד כל אח את שני "סוגי" המניות הללו בשני חשבונות נאמנות נפרדים. כאשר מכרו מניות בשנים 2016-2018, הם טענו כי המניות הנמכרות הן אך ורק אלו שהוחזקו בחשבון ה"זול" (שפיר מחצבות), ועל כן דיווחו על מלוא הרווח בשיעור המס המופחת.
טענתם המשפטית נשענה על תקנה 5 (המאפשרת זיהוי ספציפי של ני"ע), בטענה כי סעיף 104(א)(3) לפקודה קובע להם "ימי רכישה" שונים (1991/3 ו-2005) עבור ניירות ערך זהים (מניות שפיר הנדסה).
רשות המסים דחתה את הדיווח מכל וכל. היא טענה כי "צביעת" המניות מלאכותית, וכי המהות הכלכלית של שינוי המבנה היא עירוב (Mixing) של שני הנכסים. כל מניה ומניה של "שפיר הנדסה" שהתקבלה, כך נטען, משקפת זכויות יחסיות בשני הנכסים המקוריים גם יחד. על כן, קבע פקיד השומה, החישוב הנכון הוא "פרו-רטה" (Pro-Rata): כל מכירה חייבת במס המשקלל באופן יחסי את שיעורי המס של שני הנכסים.
השופט גורמן אימץ את עמדת הרשות במלואה וקבע מספר מסמרות חשובים:
- תקנה 5 אינה חלה: בית המשפט קבע כי תקנה 5, המתירה זיהוי ספציפי, חלה רק כאשר "נרכשו ניירות ערך זהים במועדים שונים". במקרה זה, כל המניות החדשות של "שפיר הנדסה" נרכשו (ליתר דיוק, הוקצו) במועד אחד ויחיד – יום שינוי המבנה (4.12.2014). העובדה שהחוק (סעיף 104(א)(3)) מייחס להן ימי רכישה היסטוריים היא פיקציה שנועדה אך ורק לצורך קביעת שיעור המס (החישוב הליניארי), ולא כדי לקבוע שהן נרכשו במועדים שונים לצורך תקנה 5.
- מהות שינוי המבנה היא "עירוב": זוהי קביעת הליבה של פסק הדין. השופט קבע כי מטרתו ותכליתו של שינוי המבנה שביצעו האחים הייתה לערב את שני הנכסים תחת קורת גג בורסאית אחת. הניסיון הטכני המאוחר, באמצעות חשבונות נאמנות, להפריד בחזרה את מה שאוחד במהות – נדחה.
- ההפרדה הטכנית אינה יוצרת מהות: בית המשפט קבע מפורשות כי "שמירה טכנית של מניות בחשבון נאמנות נפרד, אינה צריכה לאפשר להתעלם מתוכנו הכלכלי המהותי של שינוי המבנה". בכך, שלל בית המשפט את הלגיטימיות של התכנון כולו.
- תכלית החוק – דחיית מס, לא הטבת מס: השופט חזר והדגיש כי מטרת סעיפי שינוי המבנה בפקודה היא "ניטרליות מיסויית" – לאפשר רה-ארגון עסקי ללא חיוב מיידי במס (דחיית מס), אך לא להעניק לנישום הטבת מס שלא הייתה זכאי לה קודם לכן. תכנון המס של האחים חתר ליצירת הטבה כזו "יש מאין", ובניגוד לתכלית החוק.
פסק דין שפירא מהווה תמרור אזהרה בוהק. הוא שולל את הגישה ה"טכנוקרטית" לתכנון מס, לפיה די בעמידה דווקנית בלשון החוק או בביצוע פעולות פיזיות (כהפרדת חשבונות) כדי לזכות בתוצאת המס הרצויה.
המסקנות העיקריות הן:
- בחנו את המהות הכלכלית הכוללת: לפני ביצוע כל תכנון מס, יש לשאול מהי המהות הכלכלית האמיתית של המהלך. אם התכנון כולל סתירה פנימית (כמו במקרה שפירא: איחוד נכסים בשינוי המבנה, ומיד לאחר מכן הפרדתם לצורכי מס), הוא יימצא בסיכון גבוה.
- היזהרו מ"צביעת" נכסים: הניסיון "לצבוע" נכסים זהים (כגון מניות או יחידות בקרן) בתכונות מס שונות (יום רכישה, מחיר מקורי) הוא מסוכן, במיוחד כאשר נכסים אלו נוצרו כתוצאה מ"עירוב" או "ערבוב" של נכסים קודמים. עמדת הרשות, שגובתה על ידי בית המשפט, היא כי במקרה של עירוב – יש להחיל מיסוי יחסי (פרו-רטה).
- הבינו את תכלית החקיקה: תכנון מס לגיטימי פועל במסגרת תכלית החוק. תכנון מס אגרסיבי מנסה לנצל פרצות בניגוד לתכלית. במקרה זה, תכלית סעיף 104ב היא דחייה וניטרליות. הניסיון להפוך דחייה זו להטבה פסולה, והוא שהוביל לדחיית הערעור.
- פעולות טכניות אינן חזות הכל: פסק הדין מוכיח כי הסתמכות על פעולות טכניות בלבד, כמו פתיחת חשבון נאמנות נפרד, היא כלי חלש כאשר הוא מתנגש עם ההיגיון הכלכלי. אין בכך כדי לבטל את החשיבות של הפרדה חשבונאית ורישומית במקרים המתאימים, אך יש להבין שהיא לא תעמוד לבדה מול טענת "מלאכותיות" או "סתירה למהות".
פסק דין שפירא הוא נדבך נוסף וחשוב בביסוס דוקטרינת המהות הכלכלית בדיני המס בישראל. הוא מזכיר לכולנו כי במאבק בין תכנון מתוחכם לבין היגיון כלכלי ותכלית החוק, ידו של האחרון תהיה לרוב על העליונה.
עולם המיסוי ושינויי המבנה סבוך ומורכב. מחלוקות כפי שנדונו בפסק דין זה הן עניין שבשגרה, והגבול בין תכנון לגיטימי לפסול הוא דק. אם נתקלתם בבעיה דומה, או שאתם שוקלים לבצע שינוי מבנה וברצונכם להבטיח כי תכנון המס שלכם ייעשה בצורה נכונה, יסודית וכזו שתעמוד במבחן בית המשפט, אנו מזמינים אתכם לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ מקצועי.
