בית המשפט: תאגיד "כאן" פגע בפרטיות חייל חרדי שצולם מושפל בהפגנה, אך לא הוציא דיבתו

בית המשפט: תאגיד "כאן" פגע בפרטיות חייל חרדי שצולם מושפל בהפגנה, אך לא הוציא דיבתו

תביעה בסך 75,000 ש"ח נגד תאגיד השידור הסתיימה בפיצוי סמלי של 3,600 ש"ח בלבד. השופטת שרונה צור גינור קבעה כי אמנם לא היתה חובה עיתונאית להפוך את החייל ל"אייטם חדשותי" ולחשוף את פניו, אך התובע לא הוכיח שנגרמה לו השפלה פומבית , וסכום הפיצוי נקבע ברף הנמוך.

בית משפט השלום בקריות קיבל באופן חלקי בלבד תביעה שהגיש חייל חרדי, רואי הלוי, נגד תאגיד השידור "כאן". התובע דרש פיצוי בסך 75,000 ש"ח בגין לשון הרע ופגיעה בפרטיות, לאחר שתועד מושפל מילולית על ידי מפגינים נגד גיוס חרדים. בפסק דין שניתן ב-15 ביולי 2025, דחתה כבוד השופטת שרונה צור גינור את תביעת לשון הרע, אך קיבלה את התביעה בעילת הפגיעה בפרטיות. סכום הפיצוי הכולל שנקבע עומד על 3,600 ש"ח בלבד, בתוספת 2,000 ש"ח הוצאות משפט.

תחילתה של הפרשה ב-6 באוגוסט 2024, אז נקלע התובע, חייל חרדי, להפגנה סוערת שהתקיימה סמוך ללשכת הגיוס בתל השומר. לטענת התובע, הוא הגיע למקום בטעות וצולם על ידי צוות של "כאן" כשהוא מותקף מילולית קשות על ידי מפגינים, וכל זאת בפנים גלויות. הכתבה שסיקרה את ההפגנה שודרה באותו היום.

לטענת התובע, פרסום דמותו ופניו בסיטואציה המשפילה גרם לו ל"מבוכה קשה בקרב העדה החרדית". הוא טען כי בעקבות השידור קיבל פניות רבות ממכרים, חברים ובני משפחה שזיהו אותו וגרמו לו לתחושות פגיעה והשפלה. התובע ציין כי פנה לנתבעת כבר ב-8 באוגוסט 2024, יומיים לאחר האירוע, וביקש להתאים את הפרסום כך שפניו לא יזוהו , אך לטענתו, הכתבה נותרה זמינה לצפייה בערוץ היוטיוב של התאגיד גם בעת הגשת התביעה. תביעתו התבססה על חוק איסור לשון הרע וכן על סעיפים 2(4) ו-2(4א) לחוק הגנת הפרטיות, העוסקים בפרסום תצלום אדם בנסיבות העלולות להשפילו או להביכו.

מנגד, תאגיד "כאן" דחה את הטענות. לטענת הנתבעת, התובע הסתובב במדי צה"ל בגלוי בתוך ההפגנה ולא הסתיר את זהותו כחרדי. ב"כאן" טענו כי אין לצפות מגוף תקשורת לטשטש את פניו של אדם המצולם ברשות הרבים, רק בשל קריאות של מפגינים שאינן בשליטת הכתב. עוד נטען כי מדובר בתיעוד חדשותי חשוב וראוי של אירוע בעל עניין ציבורי – הטרדת חיילים חרדים. התאגיד טען להגנות הקבועות בחוק איסור לשון הרע, בהן הגנת "אמת בפרסום" (סעיף 14) והגנת תום הלב (סעיף 15), וכן להגנות המצויות בחוק הגנת הפרטיות. הנתבעת הוסיפה כי לאחר פניית התובע היא פעלה להסרת הכתבה.

בפסק הדין, שניתן על יסוד כתבי הטענות והסיכומים בלבד וללא שמיעת עדויות, ניתחה השופטת צור גינור את שתי עילות התביעה בנפרד.

ראשית, נדחתה לחלוטין התביעה בעילת לשון הרע. השופטת קבעה כי המבחן ללשון הרע הוא אובייקטיבי – כיצד "האדם הסביר" רואה את הפרסום. במקרה זה, הכתבה הציגה את התובע למספר שניות, מבלי לנקוב בשמו, ותיארה אותו כחייל חרדי שהותקף. השופטת קבעה כי "לא הוטל כל דופי בתובע או התנהגות התובע", אלא שההשפלה נבעה מהתנהגות המפגינים כלפיו. לכן, קבעה, האדם הסביר שצפה בכתבה לא היה סבור שיש בה לשון הרע כלפי התובע. השופטת הוסיפה כי התובע בחר לנהל את התיק ללא תצהירים ועדים, ולכן טענתו כי הושפל בקרב חבריו ומשפחתו נותרה "טענה כללית אשר לא הובהרה ולא הוכחה". למעלה מן הצורך ציינה השופטת, כי גם לו היה מדובר בלשון הרע, ככל הנראה הייתה עומדת ל"כאן" הגנת "אמת בפרסום", שכן התובע לא חלק על עצם האירוע.

שנית, ובניגוד מוחלט, התקבלה התביעה בעילת הפגיעה בפרטיות. השופטת צור גינור קבעה כי אף שהתובע צולם ברשות הרבים, הצילום תוך התמקדות בו ו"מתן כותרת של התקיפה של חייל חרדי" מהווים פגיעה בפרטיות. נקבע כי התובע לא הסכים להתראיין או להצטלם ו"צולם בסיטואציה מביכה".

השופטת דחתה את טענות ההגנה של "כאן" מכוח חוק הגנת הפרטיות, ומתחה ביקורת על שיקול הדעת העיתונאי. "אינני סבורה כי היתה חובה עיתונאית לסקר דווקא את התובע בסיטואציה זו, ללא הסכמתו תוך הפיכתו לאייטם חדשותי של חייל חרדי המותקף ע"י המפגינים". השופטת קבעה כי חובת הסיקור חלה על ההפגנה, אך לא על "הפיכת התובע לאייטם". היא הדגישה כי מכיוון שדובר בשידור ערוך ולא בשידור חי, תאגיד "כאן" יכול היה בקלות לטשטש את פניו של התובע או לבקש את הסכמתו לפרסום.

למרות הקביעה כי התאגיד פגע בפרטיות התובע, הפיצוי שנפסק היה נמוך משמעותית מהנתבע. השופטת נימקה כי הפיצוי נקבע "ברף הנמוך" מכמה סיבות: התובע צולם במרחב הציבורי ולמשך שניות ספורות בלבד , הוא לא נראה בורח אלא משוחח עם מפגין , והמבוכה נגרמה כתוצאה ממתקפות המפגינים ולא מהתנהלותו שלו.

בסופו של דבר, חויב תאגיד "כאן" לשלם לתובע פיצוי בסך 3,600 ש"ח והוצאות משפט בסך 2,000 ש"ח.

תאד"מ 46836-08-24