בעקבות בקשה לייצוגית: מגדל התחייבה לבטל "מדד רצפה" בהלוואות מעמיתים
בית הדין האזורי לעבודה אישר הסדר הסתלקות בתובענה ייצוגית נגד מגדל. החברה התחייבה לא להחיל עוד מנגנון הצמדה חד-כיווני, שלטענת המבקש היווה תנאי מקפח. חברי הקבוצה לא יפוצו רטרואקטיבית על גביית יתר מוערכת של 2.5 מיליון ש"ח, אך המבקש ובא כוחו יקבלו גמול ושכר טרחה בסך 230,000 ש"ח
בית הדין האזורי לעבודה בתל אביב נתן תוקף של פסק דין לבקשת הסתלקות מוסכמת ומתוגמלת בתובענה ייצוגית שהוגשה נגד "מגדל מקפת קרנות פנסיה וקופות גמל בע"מ" ו"מגדל חברה לביטוח בע"מ". ההחלטה, שניתנה ב-21 באוקטובר 2025, מביאה לסיומה תביעה שעסקה בטענה לקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד, בדמות מנגנון "מדד רצפה" בהלוואות צמודות מדד שנטלו עמיתים מכספי החיסכון הפנסיוני שלהם.
את פסק הדין נתנה כבוד השופטת הבכירה אריאלה גילצר-כץ, יחד עם נציגי הציבור גב' אסתר קופרברג (עובדים) ומר יעקב אורנשטיין (מעסיקים).
במרכז ההליך עמדה בקשה לאישור תובענה ייצוגית שהגיש מר יעקב קריחלי המבקש טען כי בהלוואות צמודות מדד שמגדל העמידה ללקוחותיה, קיים מנגנון הצמדה חד-כיווני. על פי הטענה, במקרה של עליית המדד, סכום ההלוואה גדל, אך במקרה של ירידת המדד מתחת למדד הבסיס שנקבע במועד נטילת ההלוואה, גובה ההלוואה אינו פוחת ונותר זהה.
לטענת המבקש, מנגנון זה של "מדד רצפה" מהווה תנאי מקפח בחוזה אחיד, וזאת בהתאם לחזקת הקיפוח הקבועה בסעיף 4(11) לחוק החוזים האחידים. סעיף זה קובע חזקה כי תנאי "הקובע הצמדה של מחיר או תשלום אחר… למדד כלשהו, כך שירידה של המדד או עלייה שלו לא תזכה את הלקוח" הוא תנאי מקפח. כתוצאה ממנגנון זה, נטען בבקשה, מגדל התעשרה שלא כדין על חשבון הלווים.
במסגרת הבקשה, שהעריכה את סך הגבייה העודפת בכ-3,000,000 ש"ח, התבקש בית הדין להורות למגדל לקבוע מנגנון הצמדה דו-כיווני שיאפשר ללווים ליהנות גם מירידות המדד, וכן לפצות את חברי הקבוצה רטרואקטיבית.
מגדל הגישה תשובה מפורטת וביקשה לדחות את הבקשה מכל וכל. טענתה המרכזית הייתה כי ההלוואות הללו אינן מועמדות מכספי המשיבות עצמן, אלא מכספי החיסכון הפנסיוני של העמיתים. למעשה, מדובר בהלוואות שהעמיתים מעניקים "לעצמם".
לטענת מגדל, כל הרווחים מאותן הלוואות, לרבות ריביות והפרשי הצמדה, חוזרים במלואם לכיסם של כלל העמיתים המבוטחים ומהווים אפיק השקעה עבורם. משכך, מגדל עצמה אינה "מתעשרת" מהמנגנון ואין לה כל אינטרס כלכלי ישיר באופן ההצמדה.
בנוסף, מגדל טענה כי חוק החוזים האחידים כלל אינו חל בנסיבות העניין. בין היתר נטען כי מגדל אינה "ספק" והעמיתים אינם "לקוח" כהגדרתם בחוק, שכן היא פועלת רק כגוף מנהל, וכי לא מדובר בחוזה מול "אנשים בלתי מסוימים" שכן העמיתים-הלווים ניתנים לזיהוי.
טענה מכרעת נוספת שהעלתה מגדל הייתה עובדתית: החברה הבהירה כי היא חדלה לכלול ולהפעיל את מנגנון "מדד הרצפה" הן בהסכמי הלוואה חדשים והן בהסכמים קיימים, וזאת כבר מחודש נובמבר 2018 – עוד בטרם הוגשה בקשת האישור.
לאחר הליכים ממושכים והידברות בין הצדדים, הוגשה לבית הדין בקשת הסתלקות מוסכמת ומתוגמלת. במסגרת ההסדר, מגדל לא הודתה באף טענה מטענות המבקש.
עיקרו של ההסדר הוא התחייבות צופת פני עתיד: מגדל התחייבה כי ככל שתמשיך להעמיד הלוואות צמודות מדד, היא לא תכלול בהסכמים אלו תניית "מדד רצפה". התחייבות זו חלה הן על הסכמים חדשים והן על הלוואות קיימות, שלגביהן מתחייבת מגדל שלא להחיל עוד את התנייה. מגדל ציינה כי היא כבר מיישמת התחייבות זו בפועל.
במקביל, סוכם כי חברי הקבוצה לא יקבלו פיצוי כספי בגין העבר. הצדדים ציינו כי על בסיס תחשיב שערכו המשיבות, הסכום ששולם ביתר בתקופה הרלוונטית מוערך בכ-2.5 מיליון ש"ח, וכי הם סבורים שאין עוד הצדקה לנהל את ההליך בגינו, לאור ההסדרה העתידית.
בתמורה להישג זה, הסכימו הצדדים כי תביעתו האישית של המבקש תימחק , והמשיבות ישלמו גמול למבקש בסך 46,000 ש"ח בתוספת מע"מ, ושכר טרחה לבאי כוחו בסך 184,000 ש"ח בתוספת מע"מ. סכומים אלו, הודגש, ישולמו מקופת המשיבות עצמן, ולא מקופת העמיתים או המבוטחים.
בית הדין, בהחלטתו לאשר את ההסדר, הדגיש את ההבחנה המשפטית בין הסדר פשרה לבין הסתלקות. צוין כי הסתלקות אינה יוצרת מעשה בית דין כלפי כלל חברי הקבוצה, ולכן זכויותיהם של יתר חברי הקבוצה נשמרות והם רשאים, תיאורטית, להגיש תביעות בעתיד.
השופטת גילצר-כץ קבעה כי ההליך הביא "תועלת של ממש" לחברי הקבוצה. תועלת זו מתבטאת בהתחייבות הפורמלית של מגדל לבטל את מנגנון "מדד הרצפה" בהלוואות קיימות ועתידיות. בית הדין ציין כי "אלמלא ההליך הייצוגי לא הייתה מושגת הוודאות בהתחייבות המשיבות". בכך, למעשה, הושגה מטרתו העיקרית של צו העשה שהתבקש.
אשר לתשלום הגמול ושכר הטרחה – שהוא חריג במקרי הסתלקות וניתן רק ב"מקרים מיוחדים" – קבע בית הדין כי המקרה מצדיק זאת. זאת, לאור התועלת הממשית שהושגה, הטרחה הלא מבוטלת שהשקיעו המבקש ובא כוחו בניהול ההליך מזה מספר שנים, והסיכון שנטלו על עצמם. הסכומים שנפסקו (סה"כ 230,000 ש"ח) נמצאו סבירים בנסיבות אלו, ובמיוחד לאור העובדה שהם אינם פוגעים בכיסם של העמיתים.
ת"צ 43500-06-20
