פסק דין תקדימי של בית המשפט המחוזי מבהיר: גם בהליך בוררות מורכב וארוך שנים, פגיעה בזכויות יסוד דיוניות תוביל להתערבות שיפוטית. עם זאת, הרף לביטול פסק בשל טענות מרמה או ניגוד עניינים נותר גבוה מאי פעם.
"יהלומים לנצח – כמו סרט ביון של ג'יימס בונד, כך גם הפרשה הזו נפרשת על פני יבשות, חוזים מסתוריים והון עתק". במילים אלו פתחה כבוד השופטת איריס אילוטוביץ' סגל מבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו את פסק דינה מיום 2 בנובמבר 2025 , אשר עסק באחד מסכסוכי הבוררות הגדולים והמורכבים שידעה המדינה – סכסוך היהלומים והמכרות בין קבוצת דן גרטלר לקבוצת האחים משה ומנדי גרטנר.
במוקד ההליך עמדה בקשתו של דן גרטלר לבטל פסק בוררות שניתן על ידי נשיא בית המשפט המחוזי בדימוס, השופט איתן אורנשטיין, אשר חייב את גרטלר בתשלום של כ-85.45 מיליון דולר ובהעברת נכסים שונים.
פסק הדין של השופטת אילוטוביץ' סגל אינו מבטל את פסק הבוררות במלואו, אלא נוקט ב"שיטת העיפרון הכחול", מתקן חלקים בו ומורה על החזרת חלקים אחרים להשלמה בפני הבורר אורנשטיין. החלטה זו מספקת שיעור מאלף על האיזון העדין שבין עקרון סופיות הבוררות לבין חובתו של בית המשפט להגן על כללי הצדק הטבעי וטוהר ההליך.
הטעם המרכזי להתערבות בית המשפט נגע לפגיעה חזיתית בזכות הטיעון של גרטלר, עילה המעוגנת בסעיף 24(4) לחוק הבוררות.
לאחר הליך שהתנהל במשך 14 שנה (תחילה בפני הבורר אורי גורן, שהתפטר, ולאחר מכן בפני הבורר אורנשטיין), ולאחר שהוגשו סיכומים ראשונים בעקבות עדותו של עד מרכזי (מר דה-בוט), קבע הבורר לוח זמנים להגשת סיכומי תשובה. כמו כן, הבורר קבע בהחלטה קודמת כי יתקיים דיון בעל פה שבו יסכמו הצדדים את בקשתו של גרטלר לחזור בו מוויתור על רכיב בתביעתו שכנגד.
בצעד מפתיע, יום אחד בלבד לאחר הגשת הסיכומים הראשונים, ולפני הגשת סיכומי התשובה או קיום הדיון המובטח, הודיע הבורר אורנשטיין כי "מלאכת כתיבת פסק הבוררות הושלמה" וכי אין עוד צורך בטיעונים נוספים.
בית המשפט קבע כי בכך נשללה מגרטלר הזדמנות נאותה לטעון את טענותיו. השופטת אילוטוביץ' סגל הבהירה כי גם אם הליך הבוררות התארך יתר על המידה, וגם אם הבורר סבר כי אין בטיעונים הנוספים כדי לשנות את התוצאה, לא ניתן לבטל החלטות דיוניות קודמות ולהפר ציפייה לגיטימית של צד להליך. זוהי פגיעה היורדת לשורש ההליך ההוגן.
לצד קבלת טענת הפגיעה בזכות הטיעון, פסק הדין מדגים את הרף הגבוה עד כמעט בלתי אפשרי, הנדרש להוכחת טענות חמורות יותר כגון מרמה או ניגוד עניינים של הבורר.
גרטלר טען כי יש לבטל את הפסק מכוח סעיף 24(10) לחוק, בטענה כי הושג בתרמית. זאת, לאחר שלטענתו גילה "עובדה חדשה" – שהאחים גרטנר חתמו על הסכם כתוב עם עד מרכזי מטעמם, דרקו הורבט, לפיו עדותו "נקנתה" בתשלום שהותנה בתוצאות הבוררות.
בית המשפט דחה טענה זו מכל וכל. השופטת קבעה כי לא מדובר ב"עובדה חדשה" כלל. התברר כי נושא התשלום לעד הורבט היה ידוע ונדון בפני הבורר הקודם עוד ב-2015. השופטת קבעה כי הבורר אורנשטיין היה מודע היטב לעצם התשלום לעד ואף לכך שהוא כלל "תשלום נוסף באחוזים מהסכומים שיתקבלו".
הנקודה המכרעת, לפי פסק הדין, היא שאורנשטיין לא הוטעה. נהפוך הוא: בפסק הבוררות עצמו כתב אורנשטיין במפורש כי לאור התשלום לעד, "ממילא לא ניתן לסמוך על תצהירו", וכי הוא נתן לעדות זו "משקל נוצה". משכך, קבעה השופטת, הפסק לא הושג בתרמית, שכן הבורר לא הולך שולל.
באופן דומה, נדחתה הטענה לניגוד עניינים אישי של הבורר. גרטלר טען כי אורנשטיין פעל בחופזה כדי לסיים את הבוררות מחשש לחקירה פלילית שהתנהלה בעניינו (במה שכונה "פרשת אפי נוה"). בית המשפט קבע כי טענות אלו הן "ספקולציה גרידא" ולא הובאה כל ראיה אובייקטיבית לביסוס "חשש ממשי למשוא פנים".
שני פגמים נוספים שהתקבלו נגעו לכך שהבורר לא השלים את מלאכתו כנדרש. ראשית, בית המשפט קיבל את הטענה כי הבורר "ערבב נתבעים". הפסק הטיל חיובים "כמקשה אחת" על גרטלר ועל 11 החברות שבבעלותו, מבלי להכריע איזו חברה ספציפיק חבה באיזה סכום. בית המשפט קבע כי זוהי עילה לפי סעיף 24(5) לחוק – "הבורר לא הכריע באחד הענינים שנמסרו להכרעתו".
שנית, הבורר חויב לפסוק לפי הדין המהותי. בית המשפט קבע כי קביעתו של אורנשטיין לחייב את גרטלר ב-75% משכר הבוררות סותרת החלטה שיפוטית חלוטה קודמת של השופטת שבח (שניתנה בעת מינוי אורנשטיין וקבעה חלוקה של 35%-65% לאור התנהלות פסולה של צד גרטנר בפרשת החוקר הפרטי). קביעה זו של הבורר, הסותרת פסק דין חלוט, בוטלה על ידי בית המשפט כנוגדת את תקנת הציבור.
מסקנות: בוררות אינה סוף פסוק
פסק הדין בפרשת גרטלר מוכיח שבוררות אינה הליך שמתנהל בחלל ריק. בעוד שבתי המשפט ימנעו מלהתערב בשיקול דעתו המהותי של הבורר (כמו קביעת הריבית או הערכת מהימנות עדים), הם ישמשו כשומר סף נחוש בכל הנוגע לזכויות דיוניות בסיסיות.
המסר כפול: מחד, הרף לביטול פסק בוררות בשל טענות מרמה וניגוד עניינים הוא כמעט בלתי עביר. מאידך, פגיעה בזכות הטיעון, אי-הכרעה בנושאים שנמסרו לבורר, ובוודאי סתירת פסק דין חלוט – יובילו להתערבות שיפוטית נחרצת, גם אם משמעה החזרת התיק להשלמות לאחר 14 שנות התדיינות.
ההתנהלות בתיק בוררות היא קריטית לתוצאתו. אם נתקלתם במצב דומה, שבו פסק בוררות פגע בזכויותיכם הדיוניות, התקבל בתרמית, או ניתן בחריגה מגבולות הסמכות שניתנו לבורר, משרדנו זמין לייעוץ ובחינת הצעדים המשפטיים העומדים לרשותכם.
