בהחלט. להלן ידיעה עיתונאית מקיפה המבוססת על פסק הדין שסיפקת.
בית המשפט ביטל תניית בוררות בחוזה של מרפאת שיניים; קבע כי היא "תנאי מקפח"
השופט יוני לבני דחה את בקשת המרפאה לעכב הליכים בתביעת רשלנות רפואית, וקבע כי סעיף הבוררות הכפוי בחוזה האחיד פוגע אנושות בזכות הגישה לערכאות, מטיל "אפקט מצנן" בשל עלויותיו הגבוהות, ונובע מפערי כוחות קיצוניים בין הרופא למטופל.
בהחלטה עקרונית ורבת חשיבות לציבור המטופלים בישראל, דחה בית משפט השלום בראשון לציון בקשה של מרכז להשתלות שיניים לעצור תביעת רשלנות רפואית שהוגשה נגדו ולהעבירה להליך בוררות. השופט יוני לבני קבע כי תניית הבוררות, שהוחתם עליה המטופל כחלק מ"ערימת מסמכים" בטרם הטיפול, מהווה "תנאי מקפח בחוזה אחיד" ודינה להתבטל.
ההחלטה, שניתנה ביום 5 בנובמבר 2025 , התקבלה במסגרת תביעת רשלנות רפואית בסך 80,000 ש"ח שהגיש מטופל נגד "המרכז להשתלות שיניים ואסתטיקה ר.ר. בע"מ", ד"ר ריאד אבו סאלח, ד"ר רואד אבו סאלח וחברת הביטוח הראל.
המרפאה הנתבעת טענה כי יש לסלק את התביעה על הסף, או למצער לעכב את ההליכים בבית המשפט, בהתבסס על חוזה שנחתם עם המטופל ב-2021. בחוזה זה נכלל סעיף בוררות גורף, הקובע כי "כל הסכסוכים וחילוקי הדעות" בין הצדדים יימסרו להכרעתו הבלעדית של בורר ספציפי – שופט מחוזי בדימוס, או מי שימונה על ידו.
המטופל, מנגד, טען כי כלל אינו זוכר שחתם על המסמך עתיר הסעיפים, וכי תנאיו מעולם לא הוסברו לו. הוא הגדיר חלק מהתנאים כ"הזויים" וסותרים את תקנת הציבור. אולם, טענתו המרכזית הייתה כי מדובר בחוזה אחיד הכולל תנאי מקפח, שכל מטרתו היא פגיעה בזכות היסוד שלו לגישה לערכאות.
ליבת פסק הדין של השופט לבני עוסקת בניתוח מעמיק של יחסי הכוחות בין רופא למטופל בהקשר של חוק החוזים האחידים.
תחילה, השופט קבע כי החוזה בין המרפאה למטופל הוא אכן "חוזה אחיד". הוא דחה את טענת המרפאה כי יחסי רופא-מטופל, המושתתים על אמון, אינם יחסי "ספק-לקוח" כמשמעותם בחוק. השופט קבע כי "הרציונאלים העומדים ביסוד חוק החוזים האחידים, לאזן את חוסר השוויון המובנה… יפים, באופן עקרוני, גם ביחסים שבין רופא שיניים פרטי למטופל הפונה לקבל את שירותיו".
משנקבע כי מדובר בחוזה אחיד, פנה השופט לבחון האם תניית הבוררות מקפחת. הוא מצא כי מתקיימות שתי "חזקות קיפוח" בחוק: האחת, עצם הקביעה הגורפת שכל סכסוך יידון בבוררות; והשנייה, העובדה שהמרפאה (הספק) היא זו שקובעת באופן חד-צדדי את זהות הבורר, מה שמעניק לה "השפעה גדולה יותר" על ההליך.
השופט לבני קבע כי המרפאה לא הצליחה לסתור חזקות אלו. הוא אמנם הכיר בכך שהבחירה בשופט בדימוס מקצועי מצמצמת את החשש להטיה, אך קבע כי אין בכך די מול הנזק העצום לזכויות המטופל.
"ליבת הקושי", כתב השופט, "נעוצה בחסם שהדבר מטיל על יכולתו של הלקוח לממש את זכות הגישה שלו לערכאות". הוא הזכיר כי זכות הגישה לערכאות היא זכות יסוד, שאף הוצעה כזכות חוקתית.
יתרה מכך, השופט הדגיש את העלות הכבדה של הליך בוררות. "הליך בוררות הוא הליך יקר", קבע, "לא אחת עשוי הוא להיות יקר יותר… משווי התביעה". הוא הסביר כי חיוב מטופל לפנות לבוררות מייצר "אפקט מצנן שיניאו ממימוש זכותו… ואפשר שיגיע למסקנה כי הגשת התביעה היא בלתי משתלמת".
השופט לבני נתן משקל מכריע לנסיבות החתימה הייחודיות. הוא ציין כי בתביעות רשלנות רפואית, פער המידע בין הרופא הבקיא, שאוחז ברשומות, לבין הלקוח "ההדיוט", הוא עצום. בנוסף, "ניסיון החיים מלמד שמטופל הפונה לקבלת טיפול רפואי עקב ליקוי… עלול להקפיד ולדקדק פחות בתנאי ההסכם, לא שכן כשזה אוחז 100 סעיפים".
השופט קיבל למעשה את גרסת התובע כי "הוחתם על המסמך בתוך ערימת מסמכים". הוא קבע כי בעוד שברגיל אדם מוחזק כמי שמבין את מה שחתם עליו, בנסיבות של מטופל מול רופא בחוזה אחיד מרובה סעיפים, חזקה זו נסתרת.
השופט ציין כי שקל להכניס שינויים בתניית הבוררות במקום לבטלה כליל, ואף הציע זאת לצדדים, אך הם לא הגיעו להסכמה.
לאור כל האמור, קבע השופט כי "הקושי הגלום בתניית הבוררות אינו נוגע לתנאים מסוימים הכלולים בה, אלא… לעצם הפנייה לבוררות בנסיבות מעין אלה המעניקה לנתבע כוח עודף לא שוויוני ופוגעת בזכות הגישה של התובע לערכאות משפטיות".
השופט סיכם כי "אין מנוס, אפוא, מביטול תניית הבוררות ומהמשך ההליכים בבית המשפט". הבקשה לעיכוב הליכים נדחתה, והתביעה תמשיך להתברר כסדרה.
ת"א 64901-02-24
