בעולמנו הטעון והמהיר, עימותים מילוליים הם, לצערנו, מחזה נפוץ. כולנו היינו עדים, ואולי אף שותפים, לוויכוח שהתלהט וגלש לפסים אישיים. קללות, כינויי גנאי ואיומים נזרקים לאוויר ב"סערת רגשות". אך היכן עובר הגבול בין התפרצות זעם אנושית, גם אם מכוערת, לבין עוולה משפטית המזכה בפיצוי? שאלה זו, המהווה את לב ליבם של דיני לשון הרע, נדונה לאחרונה באופן מעמיק ומאלף בבית משפט השלום בבת ים, בפסק דין שניתן ב-9 בנובמבר 2025 על ידי סגנית הנשיאה, כבוד השופטת רונית אופיר.
פסק הדין, שניתן בתיק ת"א 23854-11-21, עסק בעימות קשה שהתרחש בין מעצב שמלות ידוע (הנתבע) לבין עובדת ניקיון, אזרחית אריתריאה, שעבדה בבניין בו שכן הסטודיו שלו (התובעת). הפרשה, שזכתה לכינוי "תקרית גזענית", תועדה במצלמות אבטחה ופורסמה בתוכנית "הצינור".
על פי העובדות שנקבעו בפסק הדין, העימות החל על רקע ויכוח בנוגע לאופן ניקיון הרצפה. הנתבע דרש מהתובעת לנקות במים וסבון, וכשהיא השיבה שאינה אמורה לעשות זאת, הוויכוח הסלים. הנתבע שפך בעצמו דלי מים, ובמהלך העימות המילולי שהתפתח, הוא צעק לעבר התובעת, בין היתר, את הכינויים "כושית מסריחה" ו"אתיופית מסריחה". בהמשך, כפי שנראה בסרטון האבטחה, הנתבע התקרב לתובעת באופן מאיים, בעט בדלי שהיה על עגלת הניקיון, והשליך את עגלת הניקיון עצמה לתוך המעלית.
התובעת הגישה תביעה בגין תקיפה, לשון הרע, איומים ופגיעה בפרטיות. הנתבע מצידו, הגיש תביעה שכנגד, בטענה כי התובעת ומנהלה (יהודה קהתי) הם שקיללו אותו, בין היתר בכינויים מבזים המתייחסים לנטייתו המינית, בפני עובדיו ולקוחותיו.
השופטת אופיר קיבלה את תביעתה של התובעת ברובה, ודחתה את התביעה שכנגד של הנתבע במלואה. הכרעה זו מספקת לנו מספר תובנות משפטיות חשובות:
1. תקיפה – בית המשפט קבע כי הנתבע ביצע עוולה של תקיפה, אף שלא הוכח מגע פיזי ישיר בינו לבין התובעת. השופטת קבעה כי "התנהגותו של הנתבע, התקרבותו באופן מאיים אל התובעת תוך בעיטה בחפץ שהיה בקרבתה מתפרשת בעיני כל מי שצופה בה כניסיון או איום על ידי תנועה להשתמש בכוח כנגדה". דיני הנזיקין מכירים ב"ניסיון או איום… להשתמש בכוח" כתקיפה לכל דבר ועניין, ופסק הדין מדגיש כי אלימות אינה נמדדת רק בתוצאה הפיזית, אלא גם ביצירת הפחד והאיום הסבירים.
2. לשון הרע גזענית – בליבת פסק הדין עומדת ההבחנה החדה בין שני סוגי הגידופים שהוטחו בחלל האוויר. בית המשפט קיבל את גרסת התובעת כי הנתבע הטיח בה כינויים גזעניים בוטים. השופטת קבעה כי מדובר ב"אמירות גזעניות, בוטות ופוגעניות אשר פרסומן נועד לבזות את התובעת בשל גזעה ומוצאה". אמירות אלו, נקבע, מהוות לשון הרע מובהקת לפי סעיף 1(4) לחוק איסור לשון הרע.
השופטת אף הדגישה את חוסר השוויון המובנה בין הצדדים – "בעל עסק בבניין, מעצב שמלות ידוע, אדם מוכר ובעל מעמד" אל מול "אזרחית זרה העובדת בניקיון… הנמנית על אחת האוכלוסיות המוחלשות". בהקשר זה, ציינה השופטת, מצופה היה מהנתבע להבליג, ובוודאי שלא לנהוג כפי שנהג. בית המשפט אותת כי ביטויים גזעניים אינם נהנים משום הגנה, גם אם נאמרו בלהט הרגע.
3. "גידוף גרידא" ו"זוטי דברים" – ההגנה מפני תביעות השתקה כאן מגיעה הנקודה המעניינת ביותר. הנתבע, כאמור, טען כי הוא עצמו הותקף מילולית בגידופים הנוגעים לנטייתו המינית. בית המשפט אמנם קיבל את הטענה כי הוחלפו דברים קשים משני הצדדים , אך דחה את התביעה שכנגד של הנתבע.
השופטת קבעה כי "לא כל קללה מהווה לשון הרע אשר מקימה עילת תביעה". היא הסתמכה על פסיקה ענפה וקבעה כי בנסיבות העניין, הגידופים שהופנו כלפי הנתבע (שגם הם פוגעניים לכשעצמם) נאמרו "בעידנא דריתחא" (בלהט הרגע), במסגרת אירוע המשך לאירוע הראשון, ומהווים "גידוף גרידא". בית המשפט קבע כי "היקף האירוע… אינם מצדיקים פסיקת פיצוי" וכי מדובר ב"מעשה של מה בכך או בזוטי דברים".
פסק הדין משרטט קו ברור, גם אם מפותל, בגבולות השיח המותר והאסור. המסר הראשון הוא שלא כל הקללות נולדו שוות. בתי המשפט ייטו לראות בגידופים הדדיים, הנאמרים כחלק מוויכוח סוער, כ"זוטי דברים" שאין להטריח בגינם את המערכת המשפטית. זהו מנגנון חשוב למניעת תביעות נקם ולהכרה במציאות האנושית, לפיה אנשים לעיתים מאבדים שליטה.
המסר השני, והחשוב לא פחות, הוא שהגנת ה"עידנא דריתחא" אינה חזות הכל. היא לא תעמוד למי שמשתמש בביטויים גזעניים או בביטויים אחרים הפוגעים בליבת כבודו של אדם על רקע שיוכו הקבוצתי (גזע, דת, מין, נטייה מינית וכו'). בעוד שקללה "רגילה" עשויה להיבלע ברעש הוויכוח, קללה גזענית נתפסת כחציית גבול ברורה, כזו שדיני לשון הרע נועדו בדיוק עבורה.
המסר השלישי הוא ש"התלהטות יצרים" לעולם אינה מצדיקה אלימות או איום באלימות. בעוד שהמילים עשויות להתפוגג, מעשה התקיפה – גם אם "רק" בדמות בעיטה בדלי – נותר כעוולה ברורה המזכה בפיצוי.
פסק הדין משמש תמרור אזהרה לכולנו. הוא מזכיר לנו כי גם בסערת הרגשות הקשה ביותר, ישנם קווים אדומים. חצייתם של קווים אלו, במיוחד כאשר היא כרוכה בביטויים גזעניים או באיומים פיזיים כלפי אוכלוסיות מוחלשות, תיתקל בתגובה נחרצת של בית המשפט.
נתקלתם במקרה דומה? הטיחו בכם כינויים פוגעניים, איימו עליכם או פגעו בשמכם הטוב? אנו מזמינים אתכם לפנות למשרדנו לקבלת ייעוץ משפטי ראשוני לבחינת מצבכם והאפשרויות העומדות בפניכם.
