בית המשפט הכריע: הכינוי "מכונת רעל" כלפי הלל ביטון רוזן חוסה תחת חופש הביטוי; תביעת הדיבה נדחתה
בפסק דין נוקב דחה בית משפט השלום את תביעתו של כתב ערוץ 14 נגד "הייטק למען הדמוקרטיה" ופעיל המחאה רועי נוימן. השופט קבע: הביקורת על התבטאויותיו של ביטון רוזן בנוגע לשירות משותף של גברים ונשים בצה"ל היא הבעת דעה לגיטימית, גם אם היא חריפה ופוגענית. התובע חויב בהוצאות כבדות בסך 80,000 ש"ח
בית משפט השלום בתל אביב-יפו דחה ביום חמישי האחרון (13.11.2025) את תביעת לשון הרע שהגיש הלל ביטון רוזן, הכתב הצבאי של ערוץ 14, נגד "הייטק למען הדמוקרטיה בע"מ" ונגד פעיל המחאה רועי נוימן. סגן נשיאת בית המשפט, השופט טל חבקין, קבע בפסק דין מנומק כי הפרסומים שכינו את ביטון רוזן "מכונת רעל" וביקרו את דבריו על הפיגוע בגבול מצרים, חוסים תחת הגנת "הבעת דעה" ונעשו בתום לב, תוך הדגשת חשיבותו של חופש הביטוי הפוליטי.
התביעה, שהועמדה תחילה על סך 280,000 ש"ח והופחתה בהמשך ל-140,000 ש"ח, עסקה בסרטון שהפיצה קבוצת המחאה ביוני 2023 ברשת החברתית טוויטר (כיום X). הרקע לפרסום היה דברים שאמר ביטון רוזן בשידור בערוץ 14 יממה לאחר הפיגוע בגבול מצרים, שבו נרצחו שלושה לוחמי צה"ל. במהלך השידור, מתח ביטון רוזן ביקורת על ההחלטה להציב לוחם ולוחמת לשמירה משותפת של 12 שעות בלילה, באמרו כי "מראש יש פה טעם לפגם". בתגובה, פרסמו הנתבעים סרטון ערוך המציג את התובע צבוע באדום עם הכיתובים "מכונת הרעל" ו-"בערוץ 14 לא אוהבים שנשים וגברים משרתים יחד, אז הם מפיצים רמיזות מחליאות על הפיגוע". רועי נוימן שיתף את הסרטון והוסיף קריאה כי ערוץ 14 הוא "כלי תעמולה".
התובע טען כי הסרטון נערך בצורה מניפולטיבית שיצרה מצג שווא כאילו הוא אמר דברים שנאמרו למעשה על ידי המראיין בועז גולן, וכי הושמטה הבהרה שמסר בהמשך השידור. עוד נטען כי הכינויים שהוצמדו לו מהווים לשון הרע שנועדה להשפיל אותו ולהציגו כשוביניסט ומיזוגן.
מנגד, הנתבעים טענו כי מדובר בתביעת השתקה. לשיטתם, הביטויים הם בגדר ביקורת לגיטימית והבעת דעה על עניין ציבורי בוער, וכי "מכונת רעל" הוא ביטוי שגור המתאר את התנהלות הערוץ.
בפסק הדין קיבל השופט חבקין את עמדת ההגנה במלואה. השופט ניתח את הביטויים "מכונת רעל", "פעילי תעמולה" ו"רמיזות מחליאות", וקבע כי בהקשר הציבורי והפוליטי שבו נאמרו, האדם הסביר מבין שמדובר בהבעת דעה ובביקורת נוקבת, ולא בקביעת עובדה אובייקטיבית.
"במסגרת חופש הביטוי התקשורתי-פוליטי יש מקום לביקורת נוקבת המתאפיינת בביטויי קיצון", כתב השופט חבקין. הוא הוסיף כי גם צביעת פניו של התובע באדום והאמירה "צריך להתקלח אחרי הסרטון הזה" אינן חורגות מתחום הסביר בשיח הציבורי הסוער.
בית המשפט הדגיש את מעמדו של ביטון רוזן כ"איש ציבור" אשר בחר להעמיד את עצמו במרכז השיח הציבורי ולהביע עמדות בנושאים רגישים. השופט קבע כי כאשר איש תקשורת בוחר להתבטא בשידור חי בנושאים השנויים במחלוקת, עליו להיות נכון לספוג ביקורת נגדית חריפה. "הזירה המתאימה לוויכוח הציבורי בעניין זה היא התקשורת, ולא בית המשפט", נכתב בפסק הדין.
אחת הסוגיות המרכזיות בפסק הדין הייתה טענת התובע כי הסרטון היה ערוך באופן מטעה והשמיט את הבהרתו המאוחרת. השופט חבקין דחה טענה זו וקבע כי למבקרים אין חובה להציג את "התיקון" או את התמונה המלאה. "פרשן הבוחר לדבר בשידור חי נדרש להיות ער לאופן שבו דבריו יובנו וייתפסו, ואת הנעשה בהקשר זה אין להשיב", הסביר השופט. נקבע כי הצופה הסביר מבין את הקשר הדברים, וכי עריכת הסרטון לא חרגה ממתחם הסבירות של הבעת דעה פוליטית.
בסיום פסק הדין, הביע בית המשפט עמדה נחרצת נגד השימוש בהליכי משפט כאמצעי להרתעה מפני ביקורת. השופט חבקין ציין כי יש לתמרץ אי-הגשת תביעות המכוונות נגד ביקורת על אנשי ציבור, שכן הן יוצרות "אפקט מצנן" הפוגע בחופש הביטוי.
כפועל יוצא ממדיניות זו, הטיל השופט על הלל ביטון רוזן הוצאות משפט גבוהות וחריגות: התובע ישלם סך של 40,000 ש"ח לכל אחד מהנתבעים, ובסך הכל 80,000 ש"ח.
ת"א 54587-08-23
