דרמה בהרצליה: בית המשפט הורה להרוס גדר בת 60 שנה ודחה הסכם שיתוף "סודי"
פסק דין נרחב של בית משפט השלום בהרצליה חושף סכסוך שכנים יצרי שכלל טענות לפלישה למקרקעין, ליקויי בנייה ולשון הרע. השופט דוד יצחק קבע: הסכם חלוקה שלא נרשם בטאבו אינו מחייב רוכשים חדשים שלא ידעו עליו. התוצאה: הגדר המפרידה בין החלקות תפורק, והשטח יהפוך לרכוש משותף. מנגד, התקבלה חלקית תביעת הנגד על נזקי בנייה
בפסק דין מקיף ומנומק שניתן ביום 17 בדצמבר 2025, הכריע בית משפט השלום בהרצליה בסכסוך שכנים מורכב ומר, שחשף את הסכנות הטמונות בעסקאות מקרקעין שאינן מעוגנות ברישום מסודר. במרכז הפרשה עומד בית דו-משפחתי ברחוב רוחמה בהרצליה, והמחלוקת על גדר הפרדה היסטורית, אשר לטענת אחד הצדדים גזלה משטחו כ-30 מ"ר יקרי ערך.
הפרשה החלה כאשר בני הזוג סמואל דוד ודניאלה הוד רכשו את זכויותיהם בנכס בשנת 2018. זמן קצר לאחר הרכישה, כשביקשו להרוס את המבנה הישן ולבנות תחתיו בית חדש, גילו כי הגדר המפרידה בינם לבין שכניהם, בני הזוג דניאל ולילך שלו, אינה מחלקת את המגרש באופן שוויוני כפי שמופיע במסמכי הבעלות. לטענת הוד הגדר יצרה בפועל מצב בו השכנים מחזיקים בכ-29.5 מ"ר מתוך שטחם.
מנגד, טענו בני הזוג שלו, כי הגדר המדוברת קיימת במקומה למעלה מ-60 שנה, וכי קיים "הסכם שיתוף" שנחתם בינם לבין הבעלים הקודמים של הנכס (משפחת אפרים) עוד בשנת 2010. לשיטתם, הסכם זה עיגן את המצב בשטח והקנה להם זכות שימוש ייחודית בשטח המריבה, וכי הרוכשים החדשים (הוד) ידעו או היו צריכים לדעת על קיומו.
השופט דוד יצחק נדרש בפסק דינו לסוגיה עקרונית בדיני מקרקעין: מהו תוקפו של הסכם שיתוף שלא נרשם בטאבו כלפי צד שלישי שרכש את הנכס? סעיף 29 לחוק המקרקעין קובע כי הסכם שיתוף שנרשם כוחו יפה כלפי כל אדם. אך מה דינו של הסכם שנשמר במגירה?
בהכרעתו, דחה השופט יצחק את גרסת משפחת שלו, וקבע כי לא הוכח שהרוכשים (הוד) ידעו על קיום ההסכם טרם הרכישה. השופט העדיף את גרסת הוד, לפיה נודע להם על ההסכם רק תשעה חודשים לאחר העסקה, וציין כי עדותה של הגב' שלו בעניין זה הייתה "לא עקבית ולא קוהרנטית". השופט אף הדגיש את העובדה כי עורך הדין שטיפל בעסקה בדק את המרשמים הפומביים ולא מצא זכר להסכם.
"הסכם שיתוף שלא נרשם מחייב את הצדדים לו, אך בנסיבות בהן הרוכש לא ידע עליו, אין לראות בו הסכם בעל תוקף מחייב כלפי צד ג'", קבע השופט. משמעות הקביעה דרמטית: הגדר הקיימת מהווה הסגת גבול ברכוש המשותף. השופט הורה על הסרת הגדר בתוך 30 ימים, כך שכל החצר תהפוך לרכוש משותף פתוח לשימוש שני הצדדים, ללא חלוקה פיזית, עד אשר יגיעו הצדדים להסכמה אחרת.
הסכסוך לא הסתכם רק בקו הגבול. משפחת שלו הגישה תביעה שכנגד בטענה כי עבודות הבנייה המסיביות של השכנים גרמו סדקים ונזקים לביתם, וכי הם סבלו מ"טרור של רעש" ומחסימת גישה. בנוסף, נתבע פיצוי בגין לשון הרע, לאחר שלטענת הגב' שלו, השכנה כינתה אותה "נוכלת ורמאית" בצעקות ברחוב.
בית המשפט מינה מומחה מטעמו, המהנדס אייל שנהב, אשר אישר כי אכן נגרמו נזקים לבית משפחת שלו כתוצאה מהעבודות, והעמיד את אומדן התיקונים על כ-70 אלף ש"ח. השופט אימץ את חוות הדעת וחייב את משפחת הוד לשלם סכום זה לשכניהם.
עם זאת, התביעה בגין לשון הרע נדחתה. השופט יצחק קבע כי לא הוכח יסוד ה"פרסום" הנדרש בחוק, שכן לא הובאו עדים (שכנים או פועלים) ששמעו את הצעקות. יתרה מכך, השופט ציין כי במסגרת סכסוך שכנים רווי יצרים וצעקות הדדיות, קללות וגידופים אינם עולים תמיד כדי לשון הרע, וכי "השומע הסביר" מבין את ההקשר של מריבה סוערת.
בצעד חריג, חייב בית המשפט את משפחת שלו (הנתבעים) בהוצאות משפט בסך 40,000 ש"ח לטובת הבעלים הקודמים של הנכס (צד ג'), אותם ניסו לגרור להליך המשפטי בטענה שהתרשלו באי-גילוי ההסכם. התביעה נגדם נדחתה על הסף.
בסיום פסק הדין, הביע השופט צער על כך שהצדדים לא השכילו להגיע לפשרה שתסדיר את יחסי השכנות בצורה אופטימלית, ונאלצו להכרעה שיפוטית שמורה על הסרת הגדר – צעד שעלול להגביר את החיכוך היומיומי ביניהם. "ניכר כי הכרעה במחלוקת שלפניי לא תפטור את הצדדים מלפקוד שוב את אולמות המשפט", חתם השופט יצחק בנימה פסימית, כשהוא מצטט מספר משלי: "טוב שכן קרוב מאח רחוק".
לסיכום: התביעה העיקרית התקבלה בחלקה (הריסת הגדר), התביעה שכנגד התקבלה בחלקה (פיצוי כספי על נזקי בנייה בסך 69,909 ש"ח), והודעות הצד השלישי נדחו. כל צד יישא בהוצאותיו בהליך העיקרי.
ת"א 33673-01-22 | ת"א 7527-06-22
