"המפתחות היו בארון החשמל": תושב אלון מורה פלש לדירה ל-5 שנים וישלם עשרות אלפי שקלים
בית משפט השלום בירושלים חייב את הנתבע, שתפס חזקה בדירה ריקה ביישוב בטענה למצוקת דיור, לשלם דמי שימוש ראויים בסך של כ-72 אלף ש"ח. השופט דחה את גרסת הנתבע כי קיבל אישור ממזכירות היישוב ומתח ביקורת חריפה על התנהלותו: "חוסר תום לב וניסיון למשוך את ההליך לשווא"
פסק דין נוקב שניתן השבוע (16.12.2025) בבית משפט השלום בירושלים שם סוף לסאגה משפטית שנמשכה מספר שנים, במסגרתה תפס תושב היישוב אלון מורה חזקה בדירה בבעלות חברת "אזורים", ללא חוזה וללא תשלום, בטענה כי קיבל לכך אישור בעל-פה. כבוד השופט הבכיר נאיל מהנא קיבל את תביעת הפינוי והתשלום שהגישו החברות "אזורים בנין (1965) בע"מ" ו"שיכון ופיתוח ניהול נכסי משב"ש בע"מ", וחייב את הנתבע בתשלום פיצויים משמעותיים בגין עשיית עושר ולא במשפט.
תחילתה של הפרשה בשנת 2022, אז התקבלו אצל התובעות תלונות על נזילות מים בדירה ביישוב אלון מורה. כאשר הגיעו נציגי החברה, המנהלת את הנכסים עבור המדינה, לבדוק את מקור הנזילה בדירה העליונה, הם הופתעו לגלות כי הדירה, שהייתה אמורה להיות ריקה, תפוסה על ידי הנתבע, אשר מנדל, המתגורר בדירה סמוכה.
התברר כי מנדל אחסן בדירה חפצים אישיים ומנע מהחברה להיכנס לנכס לביצוע תיקונים, תוך שהוא טוען כי הדירה נמצאת בחזקתו הבלעדית. למרות פניות חוזרות ונשנות מצד החברה לפנות את הנכס, מנדל סירב והמשיך להחזיק בדירה, מה שאילץ את החברות להגיש תביעה לסעד הצהרתי, פינוי ותשלום דמי שימוש.
בכתב ההגנה הוא טען כי אינו פולש. לגרסתו, הוא פנה למזכירות היישוב אלון מורה (האגודה השיתופית) עקב מצוקת מקום וצפיפות בדירתו שלו, וסגן יו"ר האגודה דאז, יהושע לבנון, התיר לו להשתמש בדירה באופן זמני וללא תשלום עד להסדרת תב"ע שתאפשר לו להרחיב את ביתו. מנדל אף טען כי הובטחה לו זכות ראשונים לרכישת הדירה בעתיד.
אחת הטענות הצבעוניות יותר של הנתבע נגעה לאופן קבלת החזקה. בעוד שהתובעות טענו לפלישה, מנדל טען כי "מפתחות של דירות רבות מונחות בארונות החשמל דרך קבע", וכי נציג האגודה הראה לו את מיקום המפתחות בארון החשמל, משם לקח אותם. עוד טען מנדל להגנתו כי השימוש שעשה בדירה היה מינורי – אחסון של "שני מזרנים ושני קרטונים" בלבד, ולכן אין לחייבו בשכר דירה מלא. במקביל, הגיש מנדל הודעת צד ג' נגד היישוב אלון מורה, בטענה שאם פעל ללא סמכות, הרי שהאחריות רובצת על האגודה שהתירה לו להיכנס.
במהלך דיון ההוכחות, קרסה גרסתו של מנדל. מר יהושע לבנון, סגן יו"ר האגודה לשעבר, העיד בבית המשפט ושלל מכל וכל את הטענה כי מסר למנדל את המפתחות או אישר לו להשתמש בנכס. השופט מהנא ציין בפסק הדין כי עדותו של לבנון הייתה עקבית ואמינה, בעוד שעדותו של מנדל הותירה "רושם בלתי מהימן", הייתה רצופה סתירות פנימיות וכללה התחמקויות ממתן תשובות ישירות.
בית המשפט קבע נחרצות כי גם אם מפתחות הדירה היו זמינים בארון חשמל, אין בכך כדי להקנות זכות משפטית לתפיסת חזקה בנכס. "מדובר בהסתמכות של הנתבע בלבד על מצג שאין לו כל בסיס משפטי", כתב השופט מהנא. עוד נקבע כי הנתבע ידע היטב שהדירה אינה שייכת לו וכי הוא מחזיק בה ללא רשות וללא סמכות.
השופט דחה גם את טענת מנדל כי יש לחייבו בתשלום מופחת רק בגין "שני מזרנים וקרטונים". פסק הדין מבהיר כי ברגע שאדם מחזיק במפתחות של דירה ומונע מבעליה את הכניסה אליה, הוא מחזיק בנכס כולו. "אין נפקא מינא אם מדובר במזרון אחד או שניים… הוא מחזיק בכלל חלקי הדירה ולא ניתן לומר כי יש לחייבו בחלק היחסי", נכתב בפסק הדין. השופט הדגיש כי מדובר ביחידת דיור אחת שלא ניתן לפצלה.
בחישוב הפיצוי, הסתמך בית המשפט על חוות דעת שמאי מטעם התובעות, שהעריך את שכר הדירה הראוי ב-1,127 ש"ח לחודש. הנתבע לא הגיש חוות דעת נגדית.
פסק הדין מבקר בחריפות את התנהלותו של מנדל, שסירב לפנות את הדירה גם לאחר הגשת התביעה. למעשה, הפינוי בפועל בוצע רק ביום 09.02.2025 – במהלך המשפט עצמו – לאחר שהנתבע החזיק בדירה במשך 64 חודשים תמימים (מאוקטובר 2019). השופט ציין כי הנתבע אף איים בעבר על התובעות כי אם ינסו להיכנס לדירה, הוא יראה בכך הסגת גבול. "התנהלות זו מלמדת על חוסר תום לב וניסיון למשוך את ההליך לשווא, תוך גרימת נזק ממשי לתובעת", קבע השופט.
בסופו של יום, בית המשפט קיבל את התביעה ודחה את הודעת הצד השלישי נגד היישוב אלון מורה. הנתבע, אשר מנדל, חויב לשלם לתובעות דמי שימוש ראויים בגין 64 חודשי פלישה בסך כולל של 72,128 ש"ח, בתוספת הפרשי הצמדה וריבית. בנוסף, חויב מנדל לשלם לתובעות הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 9,381 ש"ח, וכן הוצאות משפט בסך 4,000 ש"ח לאגודת אלון מורה בגין גרירתה להליך המיותר.
ת"א 45533-09-22
