המחוזי קבע: דיווח עיתונאי על כתב תביעה חוסה תחת הגנה מוחלטת – ודחה על הסף את תביעת הדיבה נגד מגישי התביעה
סגן נשיאת בית המשפט המחוזי מרכז-לוד, השופט אורן שוורץ, קיבל את בקשת הסילוק שהגישו הנתבעים וקבע כי פרסום בדבר טענה "לתרמית ענק" המבוסס על כתב תביעה שהוגש כדין, מוגן מפני תביעת לשון הרע כנגד מגישי התביעה, גם אם טרם התקיים דיון בתיק. עוד נקבע כי לא הוכח שהנתבעים הם אלו שהדליפו את כתב התביעה לעיתונות
בפסק דין נוקב שניתן ביום 7 בדצמבר 2025, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד על הסף תביעת לשון הרע שהגישו יזמי נדל"ן נגד קבוצת בעלי קרקע. התביעה, שעסקה בפרסום כתבה באתר "מחלקה ראשונה" (News1) תחת הכותרת "תביעה: תרמית ענק", נדחתה לאחר שהשופט קבע כי הפרסום חוסה תחת ההגנות המוחלטות של החוק, המאפשרות סיקור הוגן של הליכים משפטיים ללא חשש מתביעות דיבה.
שורשי הסכסוך נעוצים במערכת יחסים עסקית מורכבת סביב פרויקט נדל"ן ב"מתחם האלף" בראשון לציון. התובעת שימשה כמארגנת קבוצת רכישה ויזמית בפרויקט. מנגד, הנתבעים היו בעלי זכויות במתחם שביקשו להשביח את הקרקע. לאחר שמערכת היחסים בין הצדדים עלתה על שרטון, הגישו הנתבעים ביוני 2024 תביעה כספית לבית המשפט המחוזי בתל אביב, בה טענה למעשי מרמה, הפרת חובת נאמנות ומכירת נכסים ללא ידיעתם מצד היזמים.
יום לאחר הגשת התביעה הכספית, פורסמה ידיעה עיתונאית באתר News1 על ידי העיתונאים איתמר לוין ויצחק דנון, אשר דיווחה על הגשת התביעה תחת הכותרת המהדהדת בדבר "תרמית ענק". בעקבות הפרסום, מיהרה הקבוצה היזמית להגיש תביעת דיבה בסך 8 מיליון שקלים נגד כלי התקשורת ונגד בעלי הקרקע, בטענה כי הכתבה הסבה להם נזק מוניטין עצום וכי בעלי הקרקע הם אלו שיזמו את הפרסום הזדוני. בעוד שההליך מול העיתונאים הסתיים בפשרה, נותרה התביעה נגד בעלי הקרקע, שטענו לסילוקה על הסף.
בפסק הדין, ניתח סגן הנשיאה, השופט אורן שוורץ, את סוגיית "הפרסום המותר" לפי סעיף 13 לחוק איסור לשון הרע. השופט שוורץ הבהיר כי החוק מעניק "הגנה מוחלטת" לפרסומים הקשורים להליכים משפטיים, וזאת כדי לאפשר לבעלי דין לפעול בחופשיות ולתקשורת לדווח לציבור בשקיפות.
התובעת ניסתה לטעון כי ההגנה אינה חלה מכיוון שבעת הפרסום טרם התקיים דיון בבית המשפט וטרם נפתח ההליך רשמית במערכת. השופט דחה טענה זו מכל וכל, וקבע כי ההגנה חלה על "כל צעד הננקט בקשר עם ההליך", כולל שלב הגשת כתב התביעה, עוד בטרם נדונה לגופה.
עוד נקבע כי העובדה שהכתבה השתמשה בביטוי "תרמית ענק" – ביטוי שאולי לא הופיע במדויק בכתב התביעה המקורי אך משקף את רוח הדברים – אינה שוללת את ההגנה. "המפרסם אינו אחראי לאמיתות הדברים שנאמרו בדיון או להגינותם", כתב השופט שוורץ, "הוא מוגן גם אם הדברים אינם אמת, ובלבד שהדיווח אודותם הוא נכון והוגן". בית המשפט קבע כי הכתבה היוותה "דין וחשבון עובדתי" על הליך פומבי, ולכן חסינה מתביעה.
נדבך משמעותי נוסף בפסק הדין נגע לטענה העובדתית של התובעים, לפיה הנתבעים הם שהעבירו את כתב התביעה לעיתונאים. במסגרת בירור מקדים שנערך, נחקר עו"ד שייצג את הנתבעים בתביעה הכספית ואף נתבע בעצמו. עו"ד העיד כי רק הוא החזיק בעותק הפיזי של התביעה במועד הרלוונטי, והצהיר חד-משמעית כי לא יצר קשר עם העיתונאים ולא מסר להם את המסמך.
מנגד, התובע הודה בחקירתו כי טענתו שהנתבעים עומדים מאחורי הפרסום מבוססת על "השערה בלבד" ואין בידיו ראיה ישירה לכך. לאור זאת, קבע השופט שוורץ כי "נשמטה הקרקע" תחת הטענה למעורבות הנתבעים בפרסום, וכי דין התביעה להידחות גם מחמת היעדר יריבות.
סילוק תביעה על הסף הוא צעד חריג במשפט האזרחי, השמור למקרים בהם ברור כי לתובע אין כל סיכוי לזכות בסעד. החלטתו של השופט שוורץ מהווה איתות ברור ליזמים ולגופים עסקיים כי לא ניתן להשתמש בתביעות לשון הרע כדי למנוע דיווח עיתונאי על הליכים משפטיים המתנהלים נגדם, גם אם הדיווח אינו נוח להם.
בית המשפט חייב את קבוצת היזמים לשלם לנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 10,000 ש"ח.
ת"א 58600-11-24
