בית המשפט קבע: עיריית נהריה תשלם 150,000 ש"ח לחברת הנדסה, חרף היעדר חוזה חתום
בפסק דין שניתן השבוע, מתח השופט יעקב טורס ביקורת חריפה על "התרבות הארגונית" שאפיינה את עיריית נהריה בעבר, במסגרתה בוצעו עבודות ללא חוזים חתומים כדין. נקבע כי למרות אי-חוקיות ההתקשרות, העירייה אינה פטורה מתשלום על עבודה שבוצעה בפועל, מחשש ל"עשיית עושר ולא במשפט". מנגד, דחה בית המשפט את מרבית התביעה המקורית שעמדה על 850,000 ש"ח
בית משפט השלום בחיפה קיבל באופן חלקי תביעה שהגישה חברת ההנדסה "ח. פאהום ושות' – שירותים הנדסיים בע"מ" כנגד עיריית נהריה, וחייב את העירייה לשלם לחברה סך של 150,000 ש"ח, בתוספת הוצאות משפט, בגין עבודות תכנון שבוצעו בצומת שז"ר בעיר, למרות שלא נחתם חוזה בכתב בין הצדדים כנדרש בחוק.
פסק הדין, שניתן ביום 3 בדצמבר 2025 על ידי כבוד השופט יעקב טורס, חושף טפח מהתנהלות בעייתית שהיתה נהוגה בעבר במסדרונות העירייה, ומחדד את המתח שבין השמירה על כספי הציבור לבין חובת ההגינות של רשות ציבורית כלפי ספקים.
במרכז התביעה, שעמדה במקור על סכום של 850,000 ש"ח, עמדו שני פרויקטים לתכנון צמתים בנהריה ("צומת הגלעד" ו"צומת שז"ר") משנת 2018. התובעת טענה כי ביצעה את עבודות התכנון לבקשת העירייה, אך לאחר הבחירות לרשויות המקומיות וחילופי ההנהלה בעירייה בסוף 2018, סירבה ההנהלה החדשה לשלם את מלוא התמורה, בטענה כי ההתקשרויות נעשו ללא חוזים חתומים כדין וללא אישור גזבר, בניגוד לסעיף 203 לפקודת העיריות.
בעוד שבפרויקט "צומת הגלעד" נחתם חוזה ושולם רוב הסכום (למעט רכיב הפיקוח העליון שלא בוצע כי הפרויקט בוטל), המחלוקת העיקרית נסבה סביב פרויקט "צומת שז"ר". בפרויקט זה, התובעת ביצעה עבודות תכנון, אך לא נחתם כל מסמך מחייב. העירייה, מצידה, טענה כי בהיעדר חתימות של ראש העיר והגזבר, ההסכם בטל ואינו מחייב את הקופה הציבורית .
במהלך המשפט נשמעו עדויות של בכירים לשעבר בעירייה, בהם מהנדס העיר לשעבר מר פארס דאהר ומנהל אגף תכנון מר רוני לוי. מעדויות אלו עלתה תמונה של "תרבות ארגונית" לפיה עבודות החלו ללא חוזה חתום, מתוך הבנה כי העניין יוסדר בהמשך ("תוך כדי תנועה"). השופט טורס ציין בפסק הדין כי "הצדדים ידעו כי היה עליהם לעמוד בדרישות סעיף 203 לפקודת העיריות ושניהם בחרו שלא לקיימן… מתוך הנחה שבסיומו ייחתם הסכם".
השופט קבע כי מדובר ב"חוזה בלתי חוקי", אך הדגיש כי אין זה צודק שהעירייה תהנה מפירות עבודתה של התובעת מבלי לשלם דבר. "אין זה מן הצדק או ההגינות הבסיסית לפטור את הנתבעת בלא כלום אך מהטעם שלא נחתם חוזה", כתב השופט.
בבואו לפסוק את גובה הפיצוי, הפעיל השופט את סעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר לבית המשפט לחייב צד לחוזה פסול לקיים את חיובו (התשלום) מטעמי צדק. עם זאת, השופט טורס לא חסך ביקורת גם מהתובעת. נקבע כי החברה ההנדסית, כגוף עסקי מנוסה, נטלה על עצמה סיכון מחושב כשבחרה לעבוד ללא חוזה, ולכן אינה זכאית למלוא הסכום שדרשה .
בית המשפט דחה את דרישת התובעת לתשלום של כ-585,000 ש"ח עבור פרויקט שז"ר (בהתבסס על הצעת מחיר שלא נחתמה), וקבע סכום מופחת של 150,000 ש"ח. הסכום נקבע, בין היתר, בהתבסס על עדותו של מהנדס העיר לשעבר שסבר כי סכום של 250-300 אלף ש"ח היה סביר בזמנו, ועל נכונות העירייה בעבר לשלם כ-56,000 ש"ח כפשרה.
לגבי פרויקט "צומת הגלעד", דחה בית המשפט את התביעה ליתרת תשלום, לאחר שהתברר כי דרישת התובעת לתשלום עבור רכיב "מסירת עבודה" לא הופיעה בכתב התביעה המקורי והיוותה "הרחבת חזית" אסורה .
בסיומו של ההליך, חייב השופט טורס את עיריית נהריה לשלם לתובעת סך של 150,000 ש"ח. בנוסף, נפסקו לחובת העירייה הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך כולל של 20,000 ש"ח.
פסק הדין מהווה תזכורת חשובה לספקים ולרשויות מקומיות כאחד: היצמדות לנהלים ולדרישות הכתב שבחוק אינה המלצה בלבד, ועקיפתה עלולה להוביל להפסדים כספיים ניכרים ולניהול הליכים משפטיים ממושכים.
ת"א 56332-12-23
