"הליך סרק שנמשך שנים": בית המשפט חייב תובעות בכ-850 אלף ש"ח הוצאות כתנאי למחיקת תביעה והגשתה מחדש
בהחלטה יוצאת דופן בחריפותה, אישר בית המשפט המחוזי בתל אביב לתובעות למחוק את תביעתן ולפתוח בהליך חדש נגד הגורמים הרלוונטיים, אך הציב תג מחיר כבד על התנהלותן המשפטית הכושלת. השופט יעקב שקד: "התובעות גרמו להליך סרק ארוך… לא יהיה זה צודק למנוע מהן לברר את המחלוקת, אך יש מחיר למחדלים"
בפסק דין נוקב שניתן השבוע (22.12.2025) בבית המשפט המחוזי בתל אביב-יפו, שרטט השופט יעקב שקד את הגבולות הדקים שבין זכות הגישה לערכאות לבין חובת היעילות הדיונית ומניעת שימוש לרעה בהליכי משפט. פסק הדין מסיים סאגה משפטית שנמשכה כשלוש וחצי שנים, במהלכה התנהל הליך משפטי מורכב ויקר, שהתברר בסופו של יום כמיותר במתכונתו הנוכחית.
הפרשה החלה באפריל 2022, אז הגישו החברות "תמם יוסף עבודות צנרת בע"מ" ו"תמם יוסף ובניו טכנולוגיות בע"מ" תביעה בסך כ-3.3 מיליון שקלים נגד חברת "רולידר בע"מ". הרקע לתביעה היה עבודות קידוח והנחת קווים שביצעו התובעות כקבלן משנה בפרויקט בעיר שדרות, תחת רולידר ששימשה כקבלן ראשי. התובעות טענו כי כשלים בניהול הפרויקט, ובעיקר קביעת טכניקת קידוח שגויה, הובילו להתמשכות העבודות ב-12 חודשים מעבר למתוכנן ולנזקים כספיים כבדים.
אלא שהתביעה חשפה במהרה בור משפטי עמוק אליו נכנסו התובעות. בעוד שהתביעה הוגשה רק נגד רולידר, הטענות המהותיות בתיק כוונו למעשה כלפי חברת הניהול "סי.פי.אם" ומשרד הבינוי והשיכון, שהיו אחראים על התכנון והפיקוח. רולידר, מצידה, שלחה הודעות לצדדים שלישיים (סי.פי.אם ומשרד השיכון), ואלו גלגלו את האחריות הלאה בהודעות לצדדים רביעיים, כולל חברות הביטוח "הראל" ו"איילון" ומשרד המתכננים "ברז'יק". כך, תביעה אחת הפכה למערכה משפטית מרובת צדדים.
לאחר שהתקיים הליך גישור שכשל, הוגשו תצהירים וחוות דעת מומחים, התברר לתובעות כי ניהול התיק רק מול רולידר לא יביא להן את הסעד המבוקש. בקשתן לתקן את כתב התביעה ולהוסיף נתבעים נדחתה על ידי בית המשפט בשלב מוקדם יותר. כעת, כשהן ניצבות בפני שוקת שבורה וחשש מהתיישנות התביעה נגד הגורמים האמיתיים (משרד השיכון וסי.פי.אם), ביקשו התובעות למחוק את התביעה כליל, כדי שיוכלו להגיש תביעה חדשה ומתוקנת "מהתחלה" נגד כל המעורבים.
השופט יעקב שקד נדרש להכריע בדילמה: האם לאפשר לתובעות "מקצה שיפורים" לאחר שנים של דיונים, או לחסום את דרכן? בהחלטתו, גילה בית המשפט גישה פרגמטית אך מחמירה. השופט קבע כי מחיקת התביעה אינה נובעת מ"תכסיסנות" אלא מטעות בשיקול הדעת של התובעות, שסברו בטעות כי די בתביעה נגד רולידר. כדי לא לפגוע בזכויותיהן המהותיות ולמנוע מצב בו התיישנות תחסום את בירור האמת, התיר השופט את מחיקת התביעה והגשתה מחדש.
עם זאת, בית המשפט לא חסך את שבטו מהתנהלות התובעות. "לא יכול להיות חולק כי מלכתחילה היו התובעות צריכות לעשות כן נוכח הטענות כלפי הצדדים השלישיים… ובכך גרמו להליך סרק ארוך", כתב השופט שקד. כפועל יוצא, הושתו על התובעות הוצאות משפט כבדות ביותר, המשקפות את העלויות הריאליות שנגרמו ליתר הצדדים בתיק.
סך ההוצאות שנפסקו עומד על כ-842,000 ש"ח, סכום חריג בנוף המשפטי, המחולק בין הנתבעים השונים:
-
לחברת רולידר: כ-222,000 ש"ח בתוספת החזר אגרה.
-
למשרד הבינוי והשיכון: 150,000 ש"ח.
-
לחברת סי.פי.אם: כ-220,000 ש"ח.
-
לחברת הביטוח איילון: 100,000 ש"ח.
-
לחברת ברז'יק מהנדסים וחברת הביטוח הראל: 150,000 ש"ח (במשותף).
בצעד יצירתי, קבע השופט שקד מנגנון תשלום ייחודי: מחצית מסכום ההוצאות תשולם באופן מיידי, ללא קשר להמשך ההליכים. המחצית השנייה תשולם רק אם וכאשר התובעות יחליטו להגיש את התביעה החדשה, כתנאי סף לניהולה. מנגנון זה נועד לאזן בין הפיצוי לנתבעים על ההליך המיותר לבין האפשרות שהחומרים המשפטיים שכבר הוכנו ישמשו את הצדדים בתביעה העתידית, ובכך יחסכו עבודה כפולה.
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה ברור לתובעים ולעורכי דין: בחירה שגויה של נתבעים או אסטרטגיה דיונית המנסה "לקצר דרך" עלולה לעלות ביוקר רב, ולהפוך את ההליך המשפטי לחרב פיפיות כלכלית עוד בטרם בירור המחלוקת לגופה.
5641-04-22
