דרמה במיסוי ההייטק: המחוזי דחה את דרישת רשות המסים ל"גילום מס" בשווי נכסים, אך חייב במיסוי רכיב ה-Holdback
בפסק דין עקרוני ונוקב, השופטת ירדנה סרוסי קיבלה את ערעור חברת הקסהדייט וקבעה כי אין להוסיף באופן מלאכותי את רכיב המס לשווי הפעילות בעסקאות שינוי מבנה • מנגד נקבע כי תשלומים מותנים למייסדים הם חלק משווי החברה • הרשות ספגה ביקורת חריפה על התנהלותה וחויבה בהוצאות: "לא ראוי ששינוי מדיניות ייעשה במחשכים"
בפסק דין תקדימי ומשמעותי עבור ענף ההייטק הישראלי, דחה בית המשפט המחוזי בתל אביב את עמדת רשות המסים שניסתה להחיל מדיניות חדשה של "גילום מס" (Grossing Up) בעסקאות מכירת פעילות (FAR) לאחר אקזיט. פסק הדין, שניתן ביום 28 באוקטובר 2025 על ידי כבוד השופטת ירדנה סרוסי, עוסק בשומה שהוצאה לחברת הסייבר הישראלית הקסהדייט (Hexadite) בעקבות מכירתה לענקית התוכנה מיקרוסופט. לצד קבלת עמדת החברה בנושא גילום המס, קיבל בית המשפט את עמדת רשות המסים בסוגיה שנייה, וקבע כי יש לכלול תשלומי "Holdback" למייסדים כחלק משווי הנכסים הנמכרים.
בשנת 2017 רכשה מיקרוסופט את מלוא מניותיה של חברת הקסהדייט תמורת 75 מיליון דולר. יום לאחר השלמת העסקה, בוצע שינוי מבנה עסקי, במסגרתו מכרה הקסהדייט את הקניין הרוחני ואת פעילותה למיקרוסופט. המחלוקת המרכזית נסבה סביב השאלה כיצד יש להעריך את שווי הפעילות שנמכרה למיקרוסופט בעסקה הפנימית.
הקסהדייט דיווחה על שווי מכירה של כ-65.4 מיליון דולר, שנגזר ממחיר המניות (75 מיליון) בניכוי רכיב ה-Holdback (תשלום מותנה למייסדים). מנגד, פקיד השומה טען כי שווי הממכר עומד על כ-96 מיליון דולר. הפער העצום נבע משתי טענות עיקריות של הרשות: האחת, שיש להוסיף למחיר את "גילום המס" – כלומר, את המס שהחברה צפויה לשלם בגין העסקה; והשנייה, שיש לכלול את תשלומי ה-Holdback בשווי הפעילות.
השופטת סרוסי דחתה מכל וכל את דרישת פקיד השומה לגלם את המס בשווי הנכסים. השופטת קבעה כי השיטה המתאימה להערכת השווי היא "שיטת השוואת המחיר" (CUP), המבוססת על העסקה האמיתית שבוצעה בין צדדים לא קשורים (רכישת המניות ב-75 מיליון דולר).
השופטת הסבירה כי גילום מס רלוונטי רק בשיטות הערכה תיאורטיות המבוססות על תזרים מזומנים (DCF), אך אינו רלוונטי כאשר קיימת עסקת שוק אמיתית. בית המשפט קבע כי המחיר שנקבע בין צדדים לא קשורים מגלם בתוכו את כלל השיקולים, לרבות שיקולי המס, ואין מקום להוסיף עליו תוספות תיאורטיות. "אם הממכר היה שווה 96 מיליון דולר, חזקה שהייתה מגיעה הצעה בסכום זה מגורם אחר", נכתב בפסק הדין.
יתרה מכך, השופטת מתחה ביקורת נוקבת על האופן בו ניסתה רשות המסים להחיל את המדיניות החדשה. נקבע כי מדובר בשינוי מדיניות מהותי שנעשה "במחשכים" וללא פרסום מסודר, תוך פגיעה באינטרס ההסתמכות של הנישום. השופטת ציינה כי לא ראוי שסוגיה בעלת משמעות כספית אדירה תוכנס "בדלת האחורית" כתיקון טעות, במקום בהנחיה מוסדרת.
בסוגיה השנייה, קיבל בית המשפט את עמדת פקיד השומה. מדובר בסכום של כ-9.3 מיליון דולר ששולם לשלושת המייסדים כתשלום נדחה המותנה בהמשך עבודתם (Holdback). החברה טענה כי מדובר בתשלום שכר עבודה ולכן יש להפחיתו משווי הנכסים, שכן שווי נכסי החברה (ללא המייסדים) נמוך יותר.
השופטת סרוסי קבעה, "לא בלי התלבטות", כי רכיב ההולדבק משקף את שווי נכסי המערערת ויש לכלול אותו בשווי הממכר. הנימוק המרכזי היה שהתשלום נגזר מתוך תמורת המניות באופן יחסי (פרו-ראטה) ולא שולם כבונוס חיצוני. השופטת הדגישה כי הסכמת המייסדים להמשיך לעבוד היא חלק מהערך של החברה שנמכרה למיקרוסופט: "לא דומה שוויו של הקניין הרוחני עם תמיכת המייסדים, לשוויו בלעדיהם". לפיכך, שווי הפעילות הכולל הוא 75 מיליון דולר, ואין להפחית ממנו את הסכומים המותנים.
בנושא נוסף של "התאמה משנית" (מיסוי הסכום שלא הועבר לחברה כהלוואה רעיונית), בית המשפט קיבל את עמדת הרשות העקרונית בהתאם להלכת 'קונטירה', אך קיבל את עמדת החברה לעניין גובה הריבית. נקבע כי הריבית תעמוד על 0.175% בלבד (כפי שהיה נהוג בפועל בקבוצה) ולא 1.01% כפי שדרש פקיד השומה.
פסק הדין מסתיים בביקורת חריפה על התנהלות פקיד השומה תל אביב 3. השופטת ציינה כי סוגיית גילום המס הועלתה "ברגע האחרון" בשלב ההשגה, מבלי שניתנה לחברה הזדמנות אמיתית להתמודד איתה. בנוסף, נמתחה ביקורת על כך שהמשיב הגיש את סיכומיו באיחור וללא אישור. לאור כל אלו, ולמרות שהערעור התקבל רק בחלקו, חייב בית המשפט את פקיד השומה לשלם למערערת הוצאות משפט בסך 150,000 ש"ח.
ע"מ 59306-01-23
