"הנושה שהחזיק את הגרושה כבת ערובה": בית המשפט הורה על השבת כספים ופיצויים בסך כ-200 אלף ש"ח
פסק דין חריף של בית משפט השלום בירושלים קובע כי נושה שהטיל עיקול על דירת מגורים בגין חוב של הגרוש, למרות שהזכויות כבר הועברו לגרושתו, פעל בחוסר תום לב מובהק. השופטת מיקה בנקי דחתה את טענות ה"קנוניה" וקבעה: "התנהלות הנתבע מציגה נקודת מבט צרה המתעלמת מהמציאות".
בפסק דין נוקב שניתן ביום ה-5 בפברואר 2026, קיבל בית משפט השלום בירושלים את תביעתה של ונסה קים דוד נגד יהודה כהן, וחייב את האחרון להשיב סכומי כסף משמעותיים ולשלם פיצויים בגין נזקים שנגרמו כתוצאה מעיקול שהוטל שלא כדין. כבוד השופטת מיקה בנקי, שניהלה את התיק, מתחה ביקורת קשה על התנהלות הנתבע, ותיארה אותה ככזו שנועדה "להכביד על התובעת ולהביאה למצב של חוסר ברירה".
הפרשה החלה על רקע הליך גירושין מורכב בין התובעת לגרושה, אבישי. בני הזוג נפרדו כבר בשנת 2016, ולאחר מאבקים משפטיים ממושכים שכללו צווי מאסר בגין אי-תשלום מזונות, חתמו בנובמבר 2021 על הסכם גירושין משלים והסכם מכר. במסגרת הסכמים אלו, רכשה התובעת את חלקו של אבישי בדירתם המשותפת, תוך קיזוז חובות עבר ומזונות עתידיים עבור ילדיהם.
אלא שבאפריל 2022, בעוד התובעת מנסה להשלים את רישום הזכויות על שמה ולמכור את הדירה לצד ג', הטיל הנתבע, יהודה כהן, עיקול על הדירה בגין חוב כספי של אבישי כלפיו. מקור החוב היה הסכם לשיפוץ מחסן משנת 2016, שלטענת כהן הופר על ידי אבישי. על אף שבאותה עת אבישי כבר לא היה בעל הזכויות המהותי בדירה, סירב כהן להסיר את העיקול, בטענה שמדובר ב"הברחת נכסים" ובקנוניה בין בני הזוג לשעבר.
במהלך הדיונים המשפטיים עלה כי התובעת נקלעה למצוקה קיצונית. העיקול שהטיל כהן מנע ממנה לקבל את כספי התמורה ממכירת הדירה, דבר שעיכב את רכישת דירתה החדשה והעמיד אותה בפני סכנת הפרת חוזה מול הקבלן.
השופטת בנקי ציינה כי התובעת הציעה לנתבע מספר פתרונות סבירים, בהם הפקדת סכום העיקול בקופת בית המשפט או בחשבון נאמנות עד לבירור המחלוקת, אך הנתבע דחה את כל ההצעות ועמד על כך שהכסף יועבר ישירות לידיו. "הנתבע לא יכול להחזיק בתובעת כבת ערובה על לא עוול בכפה ולהיפרע ממנה בגין חוב שהיא לא חבה", קבעה השופטת. בסופו של דבר, מחוסר ברירה ובלחץ הזמן, שילמה התובעת לכהן כ-130 אלף ש"ח "תחת מחאה" רק כדי להסיר את העיקול ולהציל את עסקאות המקרקעין שלה.
במישור המשפטי, אימץ בית המשפט את "הלכת אהרונוב" הידועה, וקבע כי עם חתימת הסכם המכר בין התובעת לאבישי, השתכללה אצלה "זכות שביושר" שהיא זכות מעין-קניינית הגוברת על עיקול מאוחר יותר של נושה. השופטת דחתה מכל וכל את טענות המרמה של הנתבע, וקבעה כי הוכח שהסכם הגירושין נעשה בתום לב ובתמורה מלאה.
עוד נדחתה טענת הנתבע כי ניתן להיפרע מהתובעת מכוח "הלכת השיתוף בחובות". בית המשפט הבהיר כי הנתבע לא הוכיח שהתובעת נהנתה מכספי החוב או שהייתה לה כוונה לשתף בחובות העסקיים של אבישי, בפרט כאשר השניים חיו בנפרד והתנהלו בחשבונות בנק נפרדים.
בית המשפט הורה ליהודה כהן להשיב לתובעת את מלוא הסכום ששילמה בתיק ההוצאה לפועל (130,258 ש"ח), בתוספת הפרשי הצמדה וריבית המעמידים את הסכום על 155,983 ש"ח. בנוסף, חויב הנתבע בפיצוי בגין נזקים כלכליים שנגרמו עקב העיכוב בתשלומים לקבלן (כ-15 אלף ש"ח נוספים) ובפיצוי בסך 20,000 ש"ח בגין עוגמת נפש, עקב "אדישותו המופגנת למצוקתה ונזקיה".
לסכומים אלו התווספו הוצאות משפט בסך 9,500 ש"ח ושכר טרחת עורך דין בסך 30,000 ש"ח, מה שמביא את חובו הכולל של הנתבע לתובעת לסכום של למעלה מ-230 אלף ש"ח. פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לנושים המבקשים להטיל עיקולים ככלי לחץ, תוך התעלמות מזכויות של צדדים שלישיים הפועלים בתום לב.
ת"א 12789-09-22
