נקמת השכן: הגיש קובלנה פלילית כוזבת בגין הריסת קיר – וישלם פיצויים
בית המשפט קיבל את תביעתם של ד"ר אורלי ברנדס קליין ובנה נגד השכן משה בוקובזא, לאחר שזה גרר אותם להליך פלילי סרק שנמשך שנתיים | השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון: "הנתבע ידע שאין אמת בטענותיו; ההליך נועד לפגוע בשמם הטוב"
בפסק דין תקדימי ומנומק שניתן ביום 9 בפברואר 2026, הכריע בית משפט השלום בחיפה באחד הסכסוכים המרירים והמורכבים שנראו בקריית טבעון בשנים האחרונות. השופטת הבכירה כאמלה ג'דעון קיבלה את תביעתם של ד"ר אורלי ברנדס קליין, רופאה מומחית, ושל בנה, עו"ד נדב קליין, וקבעה כי השכן, משה בוקובזא, עוול כלפיהם ב"עוולת הנגישה" – הגשת הליך נפל פלילי בזדון וללא עילה סבירה.
תחילת הפרשה בשנת 2014, אז חלקו התובעים והנתבע קיר משותף שחצץ בין חצרות דירותיהם ברחוב החורש בקריית טבעון. במהלך שנת 2015 בוצעו עבודות שיפוץ נרחבות שכללו את הריסת הקיר. אלא שבינואר 2021, כשש שנים לאחר המעשה, בחר בוקובזא לנקוט בצעד קיצוני: הגשת קובלנה פלילית פרטית נגד נדב קליין, אליה צורפה בהמשך גם אמו, ד"ר ברנדס קליין.
בוקובזא האשים את השניים בעבירות פליליות של היזק בזדון והסגת גבול, בטענה כי הרסו את הקיר ללא הסכמתו ואף השליכו חפצים לשטחו במטרה להקניטו. ההליך הפלילי התנהל במשך כשנתיים, במהלכן נאלצו השניים להתייצב לעשרה דיונים, עד שזוכו באופן מוחלט.
בפסק הדין הנוכחי, אימצה השופטת ג'דעון את ממצאי ההליך הפלילי ומתחה ביקורת חריפה על התנהלותו של בוקובזא. התברר כי הנתבע חתם בעצמו על תוכניות הגשה להיתר בנייה שבהן סומן הקיר להריסה – עובדה שאותה ניסה להסתיר מבית המשפט.
"כאשר עומת הקובל עם מסמכים אלה, התפתל על דוכן העדים… והחל טוען כי רומה," נכתב בפסק הדין המצטט את הכרעת הדין הפלילית. השופטת קבעה כי עדותו של בוקובזא הייתה "עגומה" וכי הוכח שהריסת הקיר נעשתה בידיעתו ועל דעתו המלאה. עוד נמצא כי הטענות על השלכת חפצים היו נטולות כל בסיס ראייתי.
התובעים דרשו פיצוי בסך של כ-222,000 ש"ח בגין נזקים נפשיים, פגיעה במוניטין והפסדי השתכרות. מנגד, הנתבע טען כי מדובר בתביעת השתקה וכי פעל על פי ייעוץ משפטי.
השופטת ג'דעון דחתה את הגנת הנתבע וקבעה כי מתקיימים יסודות עוולת הנגישה לפי סעיף 60 לפקודת הנזיקין. "הגשת הקובלנה על סמך טענות שהנתבע ידע שאין בהן אמת… מבססים את המסקנה כי ההליך נפתח במטרה להרע לתובעים ולפגוע בשמם הטוב," פסקה השופטת. מעבר לכך, היא ציינה כי בוקובזא הפר את חובת הזהירות כלפי שכניו, ובכך עוול גם ברשלנות.
למרות הקביעות הקשות נגד הנתבע, הפיצוי הכספי היה רחוק מהסכום שנתבע. השופטת סירבה לפסוק פיצוי בגין הפסדי השתכרות, לאחר שמצאה כי התובעים לא הציגו ראיות פוזיטיביות לנזק זה. ד"ר ברנדס קליין הציגה יומן עבודה מושחר חלקית, אך התברר כי התאריכים שצוינו בו לא תאמו את ימי הדיונים. עו"ד קליין הודה בחקירתו כי משכורתו החודשית לא נפגעה בפועל.
כמו כן, נדחתה הדרישה להחזר שכר טרחת עורך דין מההליך הפלילי (בסך כ-17,000 ש"ח), שכן השופטת קבעה כי מדובר ב"ערעור עקיף" על החלטת בית המשפט הפלילי שלא לפסוק הוצאות בזמן הזיכוי.
בסופו של יום, התמקדה השופטת בנזק הלא ממוני. היא קיבלה את עדותה המרגשת של ד"ר ברנדס קליין, שתיארה כיצד המעמד בבית המשפט "מביא אותי לדמעות ומעלה לי לחץ דם". השופטת הכירה בכך שעבור עורך דין ורופאה, עצם הקישור לפרשה פלילית במאגרי המידע מהווה פגיעה בנכס היקר ביותר שלהם – שמם הטוב.
הנתבע חויב לשלם לכל אחד מהתובעים סך של 15,000 ש"ח (ובסך הכל 30,000 ש"ח), בתוספת רבע מאגרת המשפט. מאחר שהתובעים ייצגו את עצמם, לא נפסקו שכר טרחת עורך דין בתיק האזרחי.
ת"א 40829-09-23
