לא רק הבית, גם המטע: בית המשפט קבע כי שעבוד "משק" כולל את כל שטחי הנחלה
סגנית הנשיאה רונית אופיר דחתה את טענת בעלי משק במושב בית חנניה לפיה המשכון שנתנו לחברת הלוואות חוץ-בנקאיות הוגבל ליחידת המגורים בלבד; בפסק דין מנומק נקבע כי ההיגיון הכלכלי ונהלי רשות מקרקעי ישראל אינם מאפשרים את פיצול הנחלה בשעבוד
בפסק דין עקרוני שניתן ביום 25 בפברואר 2026 , הכריע בית משפט השלום בבת ים בסוגיה מורכבת הנוגעת להיקף שעבודים במגזר החקלאי. כבוד השופטת, סגנית הנשיאה רונית אופיר, קיבלה את תביעתה של חברת האשראי החוץ-בנקאי "א.ר.א.ב. בונוס בע"מ" נגד בני משפחת שהם ממושב בית חנניה, וקבעה כי המשכון שנרשם לטובתה חל על כלל זכויותיהם בנחלה 61, לרבות השטחים החקלאיים ומטעי הלימונים, ולא רק על חלקת המגורים כפי שטענו הנתבעים.
תחילתו של ההליך בשנת 2016, אז נחתם הסכם הלוואה בסך 1.4 מיליון ש"ח בין התובעת לבין הנתבעים – אשר, יהנה ומיכל שהם. מטרת ההלוואה הייתה "הלוואת תחלוף" שנועדה לסלק חוב קודם של המשפחה לחברת "דלתא קפיטל גרופ".
המחלוקת המרכזית ניצתה כאשר הנתבעים חדלו מלשלם את החזרי ההלוואה בשנת 2019. התובעת פתחה בהליכי הוצאה לפועל למימוש המשכון, תוך שהיא טוענת כי חובם של הנתבעים תפח והגיע, נכון ליולי 2022, לסכום של כמעט 7 מיליון ש"ח. הנתבעים, מנגד, טענו כי חלה טעות בשטר המשכון. לדבריהם, המשכון הוגבל במפורש לחלקה 70 בגוש 10198 – היא חלקת המגורים בלבד – ואינו כולל את "החלקות החקלאיות" (גוש 10197) עליהן נטוע מטע לימונים.
השופטת אופיר נדרשה לפרש את הסכם ההלוואה לאור סעיף 25 לחוק החוזים, הבוחן את אומד דעת הצדדים. היא ציינה כי אמנם לשון ההסכם נקטה במילים סותרות – מחד "כל זכויותיו במקרקעין" ו"משק 61", ומאידך ציון גוש וחלקה ספציפיים המזוהים עם המגורים.
עם זאת, השופטת קבעה כי נסיבות העניין מכריעות לטובת המלווה. ראשית, נקבע כי אין היגיון כלכלי בכך שהתובעת תסכים להחליף הלוואה קודמת (של חברת דלתא) שהייתה מובטחת על ידי כל הנחלה, בבטוחה מצומצמת יותר. שנית, בית המשפט הסתמך על חוות דעת שמאית שהוזמנה על ידי הנתבעים עצמם ערב החתימה, אשר העריכה את שווי הנחלה כולה ב-5.3 מיליון ש"ח לצורך קבלת האשראי.
נדבך מרכזי בפסק הדין נגע לנהלי רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). השופטת הדגישה כי בהתאם להחלטות מועצת מקרקעי ישראל, נחלה חקלאית מהווה "יחידה משקית אחת שאינה ניתנת לפיצול". "לא ניתן למשכן רק חלק מנחלה חקלאית", קבעה השופטת בהסתמכה על עדות השמאי רועי פרליס, וציינה כי פיצול כזה אפשרי רק בהליך רשמי מול רמ"י שלא ננקט במקרה זה.
השופטת לא חסכה בביקורת על התנהלות הנתבעים ובא כוחם במהלך הדיונים. היא ציינה כי העדויות מטעם המשפחה היו "לעומתיות באופן ניכר" וכללו סתירות ביחס לטענותיהם. יתרה מכך, השופטת תיארה "זלזול חריג" והתנהגות בוטה כלפי ב"כ התובעת ובית המשפט, אשר עברו את "גבול הטעם הטוב".
בסיומו של יום, בית המשפט העניק לתובעת את הצו ההצהרתי המבוקש. נקבע כי המשכון מתייחס לכלל הזכויות בנחלה 61 בבית חנניה, על כל חלקיה (א', ב' ו-ג'). לצד זאת, הוטלו על הנתבעים הוצאות משפט ושכר טרחת עורכי דין בסך כולל של 45,000 ש"ח (בנוסף לאגרת בית המשפט).
פסק הדין מהווה תמרור אזהרה ללווים במגזר החקלאי המנסים להסתמך על טעויות טכניות ברישום המשכון כדי להחריג שטחים חקלאיים מחבותם. השופטת אופיר הבהירה כי כאשר מדובר בנחלה, הכוונה המשתמעת היא תמיד למכלול הזכויות המשקיות.
ת"א 24385-02-22
