דרמה בבית המשפט המחוזי: קרב המיליונים באיירפורט סיטי הסתיים בפיצוי "צנוע" למושב ברקת
השופטת שרון גלר דחתה את ניסיונה של אגודת המושב לבטל את ההסכם משנת 2009 בשווי של מאות מיליונים; המושב טען להפרות יסודיות ואיחור בהיתרים, אך יסתפק בפיצוי של כ-800 אלף ש"ח בלבד בגין מחסור בשטחים
ביום ה-10 במרץ 2026, פרסם בית המשפט המחוזי מרכז-לוד פסק דין סופי בפרשה משפטית סבוכה שנמשכה שנים רבות, המעמידה במרכז הבמה את סכסוך המקרקעין בין מושב ברקת לבין חברת "איירפורט סיטי". השופטת שרון גלר שמה קץ לניסיונות המושב להשתחרר מהסדרים חוזיים קודמים, תוך שהיא מותירה את הסכם הפשרה משנת 2009 על כנו ודוחה את מרבית דרישות הפיצוי הגרנדיוזיות של התובעת.
תחילתה של העלילה עוד בשנות ה-90 המוקדמות, אז נחתמו סדרת "הסכמי מקור" בין מושב ברקת לחברת איירפורט סיטי. המושב, שהחזיק בשטח המשבצת סמוך לנמל התעופה בן גוריון, התקשר בעסקת קומבינציה במסגרתה הובטחו לו 7% מהזכויות במיזמי הנדל"ן העתידיים שיוקמו על הקרקע. עם השנים, הפארק הפך למרכז עסקים ותעשיית הייטק משגשג, ואיתו צמחו גם המחלוקות הכספיות בין הצדדים.
בשנת 2009, לאחר הליכי בוררות ממושכים בפני הבורר השופט בדימוס אמנון סטרשנוב, הגיעו הצדדים ל"הסכם 2009". הסכם זה נועד "להפריד כוחות": במקום אחזקה של 7% בכלל המגרשים שבמחלוקת (מגרשים 8-6), הוסכם כי המושב יקבל מבנה משרדים עצמאי בשטח של 4,500 מ"ר ברוטו במגרש 6, שייבנה על חשבון איירפורט סיטי.
מושב ברקת טען כי איירפורט סיטי הפרה את ההסכם בשלל דרכים. הטענה המרכזית הייתה כי החברה לא עמדה במועד לקבלת היתר הבנייה כפי שנקבע בפסק דין קודם (1.11.2018), וכי המבנה שנבנה בפועל לוקה בחסרים בשטחים, מגבלות שימוש ותכנון לקוי. המושב ביקש מבית המשפט להצהיר כי ההסכם בטל ולחזור למשטר של 7% מכלל הזכויות במגרשים – תביעה שנאמדה על ידי המושב בסכום דמיוני של כ-153 מיליון ש"ח.
מנגד, חברת איירפורט סיטי וחברת קשת מלונאות טענו כי מדובר ב"מהלך סרק" וניסיון חסר תום לב להשתחרר מהסכם מחייב רק בשל חוסר כדאיות כלכלית בדיעבד.
השופטת שרון גלר, בבחינה מעמיקה וחדה של העובדות, דחתה את הניסיון לבטל את ההסכם. לגבי האיחור בקבלת היתר הבנייה, קבעה השופטת כי האיחור של מספר חודשים אינו מהווה "הפרה יסודית". יתרה מכך, היא ציינה כי המושב עצמו תרם לעיכוב כאשר סירב לחתום על הבקשה להיתר מטעמים שנמצאו כ"לא מוצדקים ותמי לב".
בסוגיית הייעוד והתכנון, השופטת דחתה את טענת המושב כי הובטח לו מבנה משרדים "אמיתי" בעוד שהשטח הוגדר כ"משרדים לשירות המסחר". היא הבהירה כי המצב התכנוני היה ידוע למושב כבר ב-2009 ושוב ב-2018, וכי לא ניתן היה לצפות מהחברה לשנות תב"ע בפרק זמן כה קצר.
"מדובר באופן מובהק ולכל היותר בהערכה עצמית מחודשת אצל התובעת בדבר כדאיות העסקה, עניין שכידוע אין בו כדי להקנות למי מהצדדים לחוזה זכות לביטולו".
עם זאת, בית המשפט מצא כי איירפורט סיטי אכן החסירה שטח מהמושב. לאחר ניתוח חוות דעת של מומחים ואדריכלים, קבעה השופטת כי השטח שנבנה בפועל עומד על 4,362 מ"ר ברוטו (כולל חלקים יחסיים בלובי ובמרתף), במקום ה-4,500 מ"ר שהובטחו.
המחסור של 138 מ"ר תורגם לפיצוי כספי בסך 796,260 ש"ח (בתוספת מע"מ, הצמדה וריבית משנת 2022). מדובר בשבריר מהסכום שתבע המושב במקור.
בסיום פסק הדין, דחתה השופטת את יתר הסעדים הכספיים ואת הדרישה לדמי שכירות רטרואקטיביים, תוך שהיא נשענת על מעשה בית דין שנוצר בהליכי הבוררות הקודמים. בצעד של איזון, ובשל העובדה שהחברה אכן נמצאה כמי שהחסירה שטחים מחד, אך המושב העמיס תביעות מוגזמות מאידך, קבעה השופטת כי כל צד יישא בהוצאותיו.
ת"א 14551-12-18
