המחוזי הפך את פסק הדין – המועמד לראשות המועצה יפצה את איש העסקים בגין לשון הרע
בית המשפט המחוזי בבאר שבע קבע כי "איגרת בחירות" שהפיץ עופר מימון בבחירות למועצה האזורית אשכול, ובה רמיזות לשחיתות ושימוש בתמונת המערער עם כוס יין, חרגה מגבולות חופש הביטוי; המערער יפוצה בעשרות אלפי שקלים.
בפסק דין תקדימי ומנומק שניתן ביום ה-16 במרץ 2026, קיבל בית המשפט המחוזי בבאר שבע את ערעורו של איש העסקים יוסי רקח נגד עופר מימון, מועמד לשעבר לראשות המועצה האזורית אשכול. הרכב השופטים – סגן הנשיא יעקב פרסקי (אב"ד), השופטת גאולה לוין והשופט גיל דניאל – הפך את החלטת בית משפט השלום באשדוד וקבע כי פרסומים שהופצו במסגרת קמפיין בחירות מהווים לשון הרע ואינם חוסים תחת הגנת "הבעת דעה בתום לב".
שורשי הסכסוך נעוצים במערכת הבחירות הסוערת לרשויות המקומיות בשנת 2023. המשיב, עו"ד עופר מימון, שכיהן בעבר כמנכ"ל החברה הכלכלית של מועצת אשכול, הציג את מועמדותו לראשות המועצה. במסגרת הקמפיין, הפיץ מימון איגרת בחירות בת ארבעה עמודים לתושבים, בה ביקש להציג את עצמו כאלטרנטיבה לראש המועצה המכהן, גדי ירקוני.
בלב האיגרת הופיע סעיף שכותרתו "למה עזבתי את החברה הכלכלית?", ובו הוצג עניינו של המערער, יוסי רקח. רקח זכה בזמנו במכרז לניהול פרויקט פסולת אורגנית במועצה. באיגרת נטען כי רקח קיבל כספי ציבור מבלי שסיפק שירות כלשהו, תוך שימוש בביטויים חריפים כמו "ייעוץ וירטואלי שלא נדרש", "כלום, פשוט כלום" ותיאור ציורי של הגשת "שלוש חשבוניות מקומטות ששלף מכיסו". השיא היה בביטוי "שחיתות ציבורית?" שהופיע בסוף הפסקה, ובצילום של רקח מחזיק כוס יין ומחייך.
בית משפט השלום באשדוד דחה במקור את תביעתו של רקח, בקובעו כי מדובר בביקורת לגיטימית על התנהלות המועצה וכי הביטוי "שחיתות?" הוצג כשאלה ערכית לציבור. אולם, שופטי המחוזי לא קיבלו פרשנות זו.
בפסק הדין המהפכני, קבע השופט יעקב פרסקי כי בחינה אובייקטיבית של האיגרת מלמדת שהקורא הסביר לא רואה בסימן השאלה "תהייה אמיתית", אלא קביעה עובדתית לפיה המערער נטל חלק במעשי שחיתות. השופטים הדגישו כי השילוב בין המילים המכפישות לתמונה עם כוס היין יצר רושם של "נהנתן המנצל קשרים עם ראש המועצה לקבלת כספי ציבור שלא כדין".
אחת הנקודות המרכזיות בפסק הדין הייתה סיווגו של יוסי רקח כ"אדם פרטי" ולא כ"איש ציבור". בית המשפט קבע כי בעוד שכלפי אנשי ציבור חופש הביטוי רחב יותר, הרי שרקח "הוקרב" לטובת ניגוח פוליטי של ראש המועצה, מבלי שהיה צורך ענייני להכפישו באופן אישי.
השופטים דחו את הגנת "אמת דיברתי" של מימון וקבעו כי לא הוכח שהשירות שסיפק רקח היה חסר תועלת כפי שנטען. כמו כן, נשללה הגנת תום הלב, שכן התיאורים הציוריים והרמיזות הגלויות בדבר "גזל כספי ציבור" חרגו מהנדרש לצורך ביקורת ציבורית עניינית.
למרות קבלת הערעור, בית המשפט סירב לפסוק "כפל פיצוי" בגין כוונה לפגוע, וקבע כי מימון פעל מתוך אמונה (שגויה) בצדקת דרכו הפוליטית ולא מתוך רצון נקמני טהור. בסופו של יום, פסק בית המשפט כי על עופר מימון לשלם ליוסי רקח פיצוי בסך 77,761 ש"ח (הפיצוי הסטטוטורי ללא הוכחת נזק).
בנוסף, מתח בית המשפט ביקורת על השימוש בתמונתו הפרטית של רקח, וציין כי "טוב היה עושה המשיב אילו נמנע מן השימוש בתמונה", שכן היא נועדה אך ורק להציגו באור שלילי. מעבר לפיצוי, חויב מימון בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עורך דין בסך 25,000 ש"ח עבור שתי הערכאות.
ע"א 31521-09-25
