ניצחון לבנק לאומי: נדחתה בקשה לייצוגית בעניין ביטולי ביטוח מבנה לאחר פירעון המשכנתא
בית המשפט המחוזי מרכז-לוד קבע כי הבנק וסוכנות הביטוח "מעלות" עמדו בחובות הגילוי הנדרשות; השופטת יעל מושקוביץ דחתה את טענת המבקש, עו"ד במקצועו, כי על הבנק לבצע ביטול יזום של הפוליסה, אך העבירה את פסק הדין לבחינת הממונה על שוק ההון לצורך הסדרה רוחבית של התחום.
בפסק דין מנומק שניתן ביום 16 במרץ 2026, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את הבקשה לאישור תובענה ייצוגית כנגד בנק לאומי לישראל בע"מ וסוכנות הביטוח "מעלות", שבבעלותו המלאה. פסק הדין, שניתן על ידי כבוד השופטת יעל מושקוביץ, עוסק באחת הסוגיות המורכבות והרגישות בענף הבנקאות והביטוח: חובת היידוע והפעולה של בנקים במקרים של פירעון מוקדם של הלוואות לדיור (משכנתאות) ביחס לפוליסות ביטוח המבנה הנלוות אליהן.
ראשיתו של ההליך בבקשה שהגיש המבקש, עו"ד חגי פרידלר המיוצג על ידי עוה"ד דוד גידנסקי. פרידלר טען כי לאחר שפרע את הלוואת המשכנתא שלו בבנק לאומי בפירעון מוקדם והעביר אותה לבנק אחר, הוא המשיך להיות מחויב בדמי ביטוח מבנה עבור פוליסה שרכש באמצעות סוכנות "מעלות". לטענתו, הבנק וסוכנות הביטוח לא פעלו לעדכנו באופן "בולט, אפקטיבי וברור" כי עליו לבטל את הפוליסה, וכי בפועל הוא שילם דמי ביטוח מיותרים עבור פוליסה שפקעה או שאין בה צורך, בשל קיומו של ביטוח כפל בבנק החדש.
המבקש ביקש לייצג קבוצה רחבה של לקוחות אשר פרעו את המשכנתא או שיתרתה פחתה מ-30,000 ש"ח (הסכום שמעליו הבנק מחייב ביטוח), אך המשיכו לשלם דמי ביטוח מבנה לחינם. לטענתו, המשיבים מצויים בניגוד עניינים מובנה, שכן הם נהנים מעמלות הסוכן כל עוד הפוליסה נותרת על כנה.
השופטת יעל מושקוביץ דחתה את טענותיו של עו"ד פרידלר אחת לאחת. בלב הכרעתה עמדה השאלה האם "נוהל בנקאי תקין 451" (נב"ת 451), המסדיר את נהלי ההלוואות לדיור, מהווה הסדר ממצה או שמא קיימת בו "לאקונה" (חסר) המחייבת את הבנק לפעול מעבר לנדרש בתקנות.
השופטת קבעה כי הבנק פעל בדיוק לפי הוראות המאסדר. מהראיות עלה כי בנק לאומי שלח למבקש הודעה בתיבת הדואר המקוונת שלו תחת הכותרת "ביטול סעיף שעבוד", ובה צוין במפורש: "מכתב זה אינו מהווה ביטול הפוליסה, לצורך ביטולה עליכם לפנות לחברת הביטוח בצירוף מכתב זה".
בית המשפט מתח ביקורת מרומזת על התנהלות המבקש, שאישר כי לא קרא את המכתבים שנשלחו אליו. השופטת הדגישה כי המידע שנמסר היה ברור ודל מלל, וכי העובדה שהלקוח בחר שלא לקרוא את הודעות הבנק עומדת לו לרועץ. "הבנק אינו המבטח ואינו בעל הפוליסה", ציינה השופטת, והוסיפה כי קיימת הפרדה רגולטורית ברורה בין הבנק לבין סוכנות הביטוח.
אחת הטענות המרכזיות של פרידלר הייתה כי הפוליסה פוקעת אוטומטית עם פירעון ההלוואה. בית המשפט קבע כי המבקש לא הוכיח טענה זו. נהפוך הוא, סוכנות הביטוח הציגה עמדה לפיה הפוליסה נותרת בתוקף, ובמקרה של נזק למבנה, המבוטח זכאי לתגמולים גם לאחר פירעון המשכנתא (כאשר הכסף יעבור אליו במקום לבנק). לפיכך, קבלת הבקשה וביטול אוטומטי של פוליסות עלולים היו דווקא להזיק ללקוחות שמעוניינים בהמשך הביטוח בתנאים הקיימים.
השופטת אף דחתה את ההשוואה שביקש המבקש לעשות להתנהלות בנק מזרחי-טפחות, אשר נוהג להחתים לקוחות על טופס ביטוח יזום בעת הפירעון. היא קבעה כי העובדה שבנק אחד בוחר להחמיר על עצמו או להעניק שירות עודף, אינה יוצרת חובה משפטית על בנקים אחרים כל עוד הם עומדים בהוראות החוק והנב"ת.
למרות דחיית הבקשה, השופטת מושקוביץ הכירה בכך שהנושא מעורר שאלות של מדיניות ציבורית. בסיום פסק הדין, היא הורתה להעביר עותק מהחלטתה לממונה על שוק ההון, הביטוח והחיסכון, על מנת שיבחן האם יש מקום לקבוע הוראות חדשות בדבר התנהלות סוכנויות ביטוח בבעלות בנקים לאחר פקיעת הזיקה להלוואה.
על המבקש, עו"ד פרידלר, הושתו הוצאות משפט ושכ"ט מופחתים בסך 20,000 ש"ח, מתוך התחשבות בכך שהעלה סוגיה שראויה לבחינה מערכתית. את בנק לאומי וסוכנות "מעלות" ייצגו עוה"ד שרון לובצקי, שחר הרון ורעות אלנקרי.
ת"צ 65015-11-23
