העליון דחה את בקשת "ליברה" בגלגול שלישי
סוגיית ההתערבות של ערכאת הערעור בממצאים המבוססים על סרטוני אבטחה ודיגיטל הגיעה לפתחו של בית המשפט העליון; השופט יחיאל כשר הבהיר כי למרות הנטייה לאפשר התערבות גדולה יותר בראיות חפציות, אין בכך כדי להפוך כל תיק נזיקין לשאלה משפטית עקרונית המצדיקה דיון בערכאה השלישית.
בהחלטה שניתנה ביום ה-22 במרץ 2026, חתם בית המשפט העליון את הגולל על מאבק משפטי ממושך בין חברת הביטוח "ליברה" לבין מבוטח של חברת "איי.די.איי" (ביטוח ישיר), מרדכי דמרי. השופט יחיאל כשר דחה את בקשת רשות הערעור שהגישה ליברה וקבע כי השאלות שהציגה החברה כ"עקרוניות" הן למעשה שאלות נסיבתיות שאינן מצדיקות את התערבותו של ביהמ"ש העליון ב"גלגול שלישי".
ראשיתו של ההליך בתאונת דרכים שאירעה באוגוסט 2023. רכב המבוטח על ידי ליברה ביקש לבצע פניית פרסה בכביש דו-סטרי. לצורך כך, ביצע הנהג תמרון של "גלישה" ימינה כדי להרחיב את קשת הפנייה, ובמהלך הניסיון להשלים את הפרסה, פגע בו רכבו של המשיב, מרדכי דמרי.
בבית משפט השלום ברמלה, השופט טל ענר קבע כי האחריות לתאונה משותפת: 60% על דמרי (בשל מהירות נסיעה גבוהה יחסית) ו-40% על נהג ליברה. עם זאת, השופט ענר דחה את התביעה שכנגד של דמרי, בטענה כי חוות דעת השמאי מטעמו הוגשה בעיכוב של שנה, מה שמנתק את הקשר הסיבתי בין התאונה לנזק. דמרי הסביר את העיכוב בשירות מילואים ממושך, אך ביהמ"ש קמא לא השתכנע.
דמרי לא ויתר וערער לבית המשפט המחוזי מרכז-לוד. שם, השופט עבאס עאסי הפך את ההחלטה. לאחר שצפה בסרטון התאונה שצורף לתיק, קבע השופט המחוזי כי נהג ליברה הוא האשם העיקרי בתאונה (70% אחריות) וכי אין הוכחה לכך שדמרי חרג מהמהירות המותרת. בנוסף, המחוזי קיבל את הסברו של דמרי לגבי שירות המילואים, קבע כי ליברה לא ביקשה לחקור את השמאי מטעמו, ולכן יש לקבל את תביעתו הנגדית בקיזוז האשם התורם.
בעקבות המהפך, פנתה ליברה לבית המשפט העליון באמצעות עו"ד ערן פאר. החברה טענה כי המקרה מעורר שתי שאלות עקרוניות: האחת, האם מוטלת חובה על נתבע לזמן שמאי לחקירה נגדית גם כשאין מחלוקת על גובה הנזק אלא רק על הקשר הסיבתי; והשנייה, האם יש מקום ל"חידוד הלכה" בנוגע ליכולת של ערכאת ערעור להתערב בממצאי עובדה כאשר אלו מבוססים על סרטון.
השופט יחיאל כשר, הידוע בגישתו היסודית והמנומקת, ניתח את טענותיה של ליברה אחת לאחת. בנוגע לסוגיית חקירת השמאי, הבהיר כשר כי מבחינה משפטית טהורה, אכן "על בעל דין לא מוטלת כל חובה לזמן לחקירה נגדית עד מומחה". עם זאת, הוא הדגיש כי לוויתור על חקירה יש משמעות ראייתית – הימנעות כזו עשויה להיחשב כהסכמה עם תוכן חוות הדעת.
"נתבע שנמנע מלחקור את השמאי… מניח שהימנעותו מחקירת השמאי הינה חסרת משמעות", כתב השופט כשר, אך הוסיף כי הנחה זו עלולה להתברר כמוטעית אם ביהמ"ש מוצא בחוות הדעת או בסרטון תימוכין לקשר הסיבתי. במקרה זה, המחוזי מצא כי הקשר הסיבתי הוכח, ואין מדובר בשאלה עקרונית המצדיקה גלגול שלישי.
הסוגייה המעניינת ביותר שעוררה ליברה נוגעת למעמדו של הסרטון. ככלל, ערכאת ערעור אינה נוטה להתערב בממצאים עובדתיים של הערכאה הדיונית (השלום), כיוון שלשופט ששמע את העדים יש יתרון בהתרשמות מהם. ליברה טענה כי כאשר הממצא מבוסס על סרטון, לערכאה הדיונית אין שום יתרון, וביקשה מהעליון לקבוע כללים ברורים להתערבות כזו.
השופט כשר דחה את הצורך ב"חידוד" נוסף של ההלכה. הוא ציין כי כבר היום נקבע בפסיקה שכאשר הראיה היא חפצית (כמו סרטון), היתרון של הערכאה הדיונית מצטמצם משמעותית. "רשאית ערכאת הערעור לצפות בסרטון ולהסיק ממנו מסקנות שונות", קבע כשר, והבהיר כי העובדה שהמחוזי הגיע למסקנה שונה מהשלום לאחר צפייה בסרטון, אינה מהווה כשלעצמו עילה לרשות ערעור בעליון.
טענה נוספת של ליברה נגעה לאי-התייצבותו של דמרי לדיונים (תקנה 75(1) לתקסד"א). השופט כשר דחה זאת על הסף, בציינו כי הכלל הוא שנוכחות עורך דין נחשבת כנוכחות בעל הדין, אלא אם נקבע אחרת. הוא אף ציין כי הטענה לא הועלתה במועד בפני הערכאות הקודמות.
בסיכומו של דבר, השופט כשר קבע כי לא נגרם לליברה כל "עיוות דין" וכי מדובר במחלוקת עובדתית ויישומית גרידא. הבקשה נדחתה, וליברה נותרה עם החיוב בהוצאות שפסק לה המחוזי בסך 15,000 ש"ח. כיוון שלא נתבקשה תגובה מצד המשיבים לא נפסקו הוצאות נוספות בערכאה זו.
רע"א 64177-11-25
