נדחתה בקשה לייצוגית נגד 'כלל' בשל החרגת אשפוז שיקומי
בית המשפט המחוזי מרכז פסק כי פוליסת התאונות האישיות של חברת 'כלל' ברורה דיה, וכי הניסיון להקיש מפסיקות קודמות נגד חברות ביטוח אחרות נכשל בשל הבדלים מהותיים בניסוח ומיקום הסייגים בפוליסה; המבקש חויב בהוצאות משמעותיות של 75,000 ש"ח.
ביום ה-22 במרץ 2026, ניתן פסק דין בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד על ידי כבוד השופטת מירב כפיר, אשר דחה בקשה לאישור תובענה כייצוגית שהוגשה נגד חברת כלל חברה לביטוח בע"מ. פסק הדין עוסק בסוגיה רגישה ומשמעותית בעולם הביטוח: האם פיצוי יומי בגין אשפוז ב"בית חולים כללי" לאחר תאונה כולל גם אשפוז לצורכי שיקום במוסדות כמו "בית לוינשטיין"?.
המבקש, אחמד מחאג'נה, שיוצג על ידי עוה"ד יעקב דוידוביץ' ומ. מחאג'נה, נפצע בשנת 2018 באירוע ירי ברגליו. לאחר ניתוחים בבית חולים "העמק", הועבר מחאג'נה לאשפוז שיקומי במרכז הרפואי "לוינשטיין" למשך 49 ימים. כאשר פנה ל'כלל' בדרישה לקבלת הפיצוי היומי המובטח בפוליסה בגין ימי האשפוז, נתקל בסירוב. לטענת חברת הביטוח, שיוצגה על ידי עוה"ד בעז בן צור, אלעד פלג וגיא רוה, הפוליסה מחריגה באופן מפורש אשפוז במוסדות שיקומיים.
בקשת האישור התבססה במידה רבה על "עניין נוימן" – תקדים משפטי נגד חברת 'מגדל', שם אושרה בקשה דומה לאחר שבית המשפט מצא כי הגדרת "בית חולים" לא הייתה ברורה מספיק. המבקש טען כי גם במקרה של 'כלל', קיימת עמימות המאפשרת לפרש את המונח "בית חולים כללי" ככזה הכולל גם מוסד שיקומי.
אולם, השופטת כפיר, בניתוח חד ומעמיק, דחתה את ההשוואה הזו. היא קבעה כי בעוד שבמקרה של 'מגדל' (עניין נוימן) הגדרת "בית חולים" הופיעה בפרק ההגדרות בתחילת הפוליסה, במרחק של 20 עמודים מהסעיף העוסק בפיצוי בגין אשפוז, ב'כלל' המצב שונה בתכלית. ב'כלל', ההגדרה מופיעה בתוך אותו סעיף ממש המגדיר את מקרה הביטוח, מה שמסיר כל חשש ל"הגנבת" סייגים נסתרים.
בית המשפט נדרש לצלוח את הדיון הפרשני של המכתם "בית חולים" כפי שנוסח בפוליסה. הנוסח ב'כלל' קבע כי בית חולים הוא מוסד המוכר כ"בית חולים כללי בלבד", ולמעט מוסד שהוא "בית החלמה ו/או הבראה ו/או מוסד שיקומי ו/או מחלקה שיקומית בבית חולים כללי".
המבקש ניסה לטעון כי היעדר פסיק במיקום מסוים יוצר עמימות, אך השופטת קבעה כי מדובר בפרשנות "מאולצת" שאינה מתיישבת עם ההיגיון הפשוט של האדם הסביר. השופטת כפיר אף פנתה לבדיקה מעמיקה באתר משרד הבריאות, שם נמצאה הבחנה ברורה ברישוי בין "בתי חולים כלליים" (כמו 'העמק') לבין "בתי חולים לשיקום" (כמו 'לוינשטיין').
עוד הדגישה השופטת כי 'כלל' הגדילה לעשות והחריגה לא רק מוסד שיקומי, אלא גם "מחלקה שיקומית בבית חולים כללי". ניסוח זה, לדבריה, מבהיר באופן חד-משמעי כי מטרת האשפוז (שיקום לעומת טיפול רפואי דחוף) היא הקובעת את הזכאות לפיצוי.
מחלוקת משפטית מהותית נוספת הייתה סביב סעיף 3 לחוק חוזה הביטוח, המחייב להדגיש סייגים או לציינם בסמיכות לנושא. השופטת קבעה כי דרישת האשפוז בבית חולים כללי היא חלק מ"מקרה הביטוח" עצמו – כלומר, הגדרת גבולות האחריות של המבטח – ולא "סייג" מאוחר יותר.
גם אם היה מדובר בסייג, ציינה השופטת, 'כלל' עמדה בתנאי החוק מאחר שההגדרה מופיעה בסמיכות מיידית ובאותיות מודגשות. פסק הדין מבקר את הניסיון לבסס תובענות ייצוגיות על "השוואה שגויה מיסודה" וקובע כי מבוטח סביר לא יכול לצפות שביטוח המיועד לשלב המיידי של פציעה גופנית יכסה גם תקופות שיקום ממושכות ויקרות, אלא אם נרכש כיסוי ספציפי לכך.
בסיום ההליך, דחתה השופטת כפיר את בקשת האישור. היא ציינה כי לאורך כל הדרך שוקפה למבקש שאלת הסיכויים והסיכון בניהול ההליך, נוכח ההבדלים המהותיים מעניין נוימן, אך הוא בחר להמשיך עד תום.
בצעד שמשקף את העלויות הגבוהות הכרוכות בהתגוננות מפני תביעת ענק (שהוערכה ב-100 מיליון ש"ח), הטיל בית המשפט על מחאג'נה הוצאות בסך 75,000 ש"ח לטובת חברת 'כלל'. השופטת סיכמה כי כגודל הציפייה של תובע ייצוגי לגמול בתביעה מוצדקת, כך צריכה להיות הציפייה של הנתבע לשיפוי הולם בתביעה שאינה כזו.
ת"צ 51969-07-21
