מוזיקה, פוליטיקה וקופה ציבורית: עיריית ביתר עילית תשלם למפיק כ-166 אלף ש"ח על אירועי סוכות שהפכו לתעמולת בחירות
בית משפט השלום בירושלים קבע כי אירוע "שמחת בית השואבה" בעיר מומן כאירוע עירוני אך שימש בפועל כבמה פוליטית של תנועת ש"ס. השופטת קרן מילר מתחה ביקורת חריפה על חוסר הפיקוח של העירייה: "ניצול משאבי ציבור לצרכים פוליטיים אסור על פי חוק". למרות אי-החוקיות, המפיק יקבל תשלום חלקי עבור העבודה שביצע.
סוגיית הגבול הדק שבין אירועי תרבות קהילתיים לבין תעמולת בחירות אסורה הגיעה השבוע לפתחו של בית משפט השלום בירושלים, בפסק דין שחשף את מאחורי הקלעים של הפקות האירועים במגזר החרדי. בלב הפרשה עומדת תביעה שהגישה חברת "ישראל לובין הפקות בע"מ" נגד עיריית ביתר עילית, בגין אי-תשלום על סדרת אירועים שנערכו בחג הסוכות תשפ"ד.
פסק הדין, שניתן ביום 25 במרץ 2026 על ידי כבוד השופטת קרן מילר, מגולל מסכת של התקשרויות כספיות, סרטוני וידאו מתוך אירועים סוערים, וביקורת שיפוטית נוקבת על האופן שבו רשויות מקומיות עושות שימוש בכספי הציבור סמוך למועד בחירות.
התביעה, בסך של כ-215 אלף ש"ח, התמקדה בשני הסכמים. הראשון עסק בעיכוב תשלום על עבודה קודמת, והשני – המהותי יותר – עסק בהזמנת עבודה להפקת שלושה אירועי "שמחת בית השואבה" בעלות של 200,000 ש"ח. העירייה סירבה לשלם את הסכום, בטענה כי האירוע המרכזי שנערך ב-4 באוקטובר 2023 היה למעשה אירוע פוליטי של מפלגת ש"ס, ולכן נאסר עליה לממנו.
במהלך המשפט הוצגו סרטונים מהאירוע המדובר, שבהם נראתה במת מכובדים עמוסה באישים פוליטיים. בין היתר, תועד הרב זמיר כהן כשהוא קורא לקהל מפורשות: "להתאחד כולנו סביב התנועה הקדושה תנועת ש"ס". גם מועמד המפלגה לראשות העיר נשא דברים, ומחוץ לאולם נתלו שלטי תעמולה. העירייה טענה להגנתה כי יוזם האירוע, סגן ראש העיר דאז יהודה עוביידי, פעל ב"שני כובעים" – כמייצג הרשות וכמועמד פוליטי – תוך שהוא עושה שימוש במשאבי העירייה לצרכיו האישיים-מפלגתיים.
השופטת מילר קיבלה את הטענה כי האירוע לא היה "עירוני" במהותו. בפסק דינה ציינה השופטת כי העירייה הפגינה חוסר שליטה מוחלט בתכנים: "העדר שליטתה של הנתבעת באירוע שהתקיים היא ניכרת. הנתבעת לא ידעה האם שלושת האירועים עליהם שילמה אכן התקיימו, לא הכירה את תכני האירועים, את הדוברים, את האחראים על ארגון האירוע וכו'".
עוד קבעה השופטת כי ניצול משאבי ציבור לצרכים פוליטיים הוא פגיעה חמורה במנהל התקין: "קיומו של אירוע בנכס עירוני ובכספי ציבור כאשר הלכה למעשה העירייה אינה שולטת על קיומו ותכניו… הוא פגיעה בקופה הציבורית". השופטת אף רמזה לחשש מאפליה פוליטית, בציינה כי אם ראש העיר היה מודע לכך שש"ס מריצה מועמד מולו, ייתכן והתקצוב לא היה מאושר מלכתחילה – דבר המדגיש את הצורך בנהלי תמיכה שוויוניים ושקופים.
למרות הקביעה כי ההסכם למימון האירוע הבלתי-חוקי הוא פסול, בית המשפט נדרש לאזן בין האינטרס הציבורי לבין העובדה שהמפיק סיפק את העבודה בפועל. השופטת השתמשה בדוקטרינת "הבטלות היחסית" ובסעיף 31 לחוק החוזים, המאפשר לבית המשפט להורות על קיום חיוב גם בחוזה פסול משיקולי צדק.
השופטת מתחה ביקורת גם על המפיק, ישראל לובין, על כך שלא נהג בשקיפות מלאה לגבי מקורות מימון נוספים שקיבל (כמו מהמועצה הדתית) ולא סיפק אסמכתאות מפורטות על הוצאותיו. עם זאת, נקבע כי המפיק לא היה אחראי על הכתבת התכנים הפוליטיים של האירוע.
בסופו של יום, פסק בית המשפט כי העירייה תשלם למפיק שני שלישים מהסכום המקורי של ההסכם השני (עבור שני האירועים שלא היו שנויים במחלוקת), בתוספת ריבית והצמדה על האיחור בהסכם הראשון. בסך הכל, חויבה עיריית ביתר עילית לשלם לתובעת סכום של 166,000 ש"ח, בתוספת שכר טרחת עורכי דין בסך 18,000 ש"ח והחזר אגרות משפט. הודעת הצד השלישי ששלחה העירייה נגד תנועת ש"ס – נדחתה.
את התובעת, ישראל לובין הפקות בע"מ, ייצג עו"ד ידידיה לוונטהל. את הנתבעת, עיריית ביתר עילית, ייצגו עורכי הדין גיא כהן ואורי הברמן. את צד ג', תנועת ש"ס, ייצגו עורכי הדין ישראל באך ואור מגל.
ת"א (שלום ירושלים) 42783-04-24
