גבולות הגידוף הפוליטי: סגן ראש עיריית רחובות יפצה חברת מועצה בגין לשון הרע
בית משפט השלום בכפר סבא קבע כי הכינוי "מושחתת" שהטיח אמיתי כהן באיטל בציר אלשייך במהלך ישיבת מועצה אינו חוסה תחת חסינות; השופט איתי רגב: "חופש הביטוי אינו חופש הביזוי"
בפסק דין מנומק שניתן ביום ה-26 במרץ 2026, שרטט בית משפט השלום בכפר סבא את הקו האדום שבין שיח פוליטי לגיטימי לבין הוצאת דיבה אסורה. במוקד ההליך עמדה התנגשות חזיתית בין שני נבחרי ציבור מעיריית רחובות: התובעת, חברת המועצה איטל בציר אלשייך והנתבע, סגן ראש העירייה אמיתי כהן.
הפרשה החלה בישיבת מועצה סוערת שנערכה בנובמבר 2022. במהלך דיון על הקצאת קרקעות, התפתחו חילופי דברים קשים בין השניים. כהן, בלהט הוויכוח, הטיח בבציר אלשייך מילים קשות שתועדו ופורסמו: "את חצופה, את המושחתת הגדולה. תתביישי לך". כהן לא עצר שם והוסיף האשמות הנוגעות לפעילותה סביב הקמת גינה קהילתית בשנת השמיטה, ואף הגדיל לעשות כשטען כלפיה: "את גורמת לכך שיהיו נשים מוכות".
בציר אלשייך, שהגישה תביעה על סך כ-150 אלף ש"ח, טענה כי דבריו של כהן נועדו להשפילה ולבזותה בפומבי. מנגד, הנתבע טען להגנתו כי דבריו נאמרו בתגובה להאשמות שחיתות שהטיחה היא בראש העירייה ובחברי מועצה אחרים. כהן ניסה לבסס את הגנת "אמת בפרסום", כשטען כי בציר אלשייך רימתה אותו בנוגע להקמת גינה קהילתית תוך הפרת הלכות שמיטה – נושא רגיש ביותר בקרב קהילתו הדתית של סגן ראש העיר.
אולם, בחינת העדויות בבית המשפט העלתה תמונה מורכבת. בעוד כהן ייחס לבציר אלשייך אחריות ישירה לשתילה בניגוד להלכה, עד ההגנה מטעמו, יונתן בכור (מנהל מרכז חוויות), הודה בחקירתו כי אינו יודע אם התובעת הייתה מעורבת בפועל בשתילה ואף ציין כי מעולם לא שוחח איתה על הנושא.
אחת הסוגיות המשפטיות המרכזיות שעמדו להכרעת כבוד השופט איתי רגב, הייתה טענתו של כהן לחסינות מוחלטת מכוח סעיף 13(9) לחוק איסור לשון הרע, המגן על פרסומים שנעשו "על פי היתר או הוראה של רשות מוסמכת". כהן טען כי כחבר מועצה בישיבה רשמית, דבריו חסינים מפני תביעה.
השופט רגב דחה טענה זו מכל וכל. בהסתמכו על תקדימי בית המשפט העליון (פרשת כרמל שאמה הכהן), הבהיר השופט כי בניגוד לחברי כנסת, לחברי מועצה ברשויות המקומיות אין חסינות אוטומטית על דברים פוגעניים שנאמרים בישיבות. "היתר להעלות נושא לסדר היום אינו מהווה היתר להטחת דברי בלע", נכתב בפסק הדין. השופט הדגיש כי הרחבת החסינות עלולה להפוך את זירתו הציבורית של השלטון המקומי למרחב של השמצות חסרות רסן.
השופט רגב ניתח לעומק את המונח "מושחת" בשיח הציבורי. לדבריו, ייחוס שחיתות לאיש ציבור מטיל בו דופי מוסרי ופלילי כבד, ועל כן מדובר בלשון הרע מובהקת. "המבחן הוא אובייקטיבי – כיצד האדם הסביר היה מפרש את הפרסום", קבע השופט. במקרה זה, הנתבע לא הצליח להוכיח בסיס עובדתי להאשמות השחיתות, ועל כן הגנת "אמת בפרסום" קרסה.
גם הגנת תום הלב נדחתה. השופט ציין כי אף שאישי ציבור צריכים להיות בעלי "עור עבה" ולספוג ביקורת נוקבת, ישנו גבול שאין לחצותו. האשמת חברת מועצה בגרימת "נשים מוכות" או בשחיתות חמורה ללא בסיס ראייתי, חורגת ממתחם הסבירות של הבעת דעה לגיטימית. השופט ציין לחיוב את העובדה שכהן הביע צער על האמירה בעניין הנשים המוכות במהלך הדיון, אך קבע כי אין בכך כדי לרפא את הנזק שנגרם.
בבואו לקבוע את גובה הפיצוי, איזן בית המשפט בין חומרת הדברים לבין ההקשר הפוליטי והעובדה שמדובר ב"עידנא דריתחא" (סערת רגשות). השופט רגב עמד על כך שבציר אלשייך לא הוכיחה נזק ממוני ספציפי, ולכן הפיצוי נפסק במסלול של "ללא הוכחת נזק".
בסופו של יום, חויב סגן ראש העיר אמיתי כהן לשלם לאיטל בציר אלשייך פיצוי בסך 25,000 ש"ח. בנוסף, חויב הנתבע בתשלום הוצאות משפט (אגרות) ושכר טרחת עורך דין בסך 4,500 ש"ח.
ת"א (כ"ס) 78030-01-23
