דרמה בענף הביטוח: אושרה תביעה ייצוגית נגד "מנורה" בגין אי-פיצוי על ירידת ערך לרכבים מסחריים כבדים

דרמה בענף הביטוח: אושרה תביעה ייצוגית נגד "מנורה" בגין אי-פיצוי על ירידת ערך לרכבים מסחריים כבדים

בית המשפט המחוזי מרכז קבע כי קיימת אפשרות סבירה שסעיף ההחרגה בפוליסות לרכבים מעל 3.5 טון סותר את חוק חוזה הביטוח; השופטת יעל מושקוביץ: "לא הוכח כי אישור הרגולטור גובר על הוראות החוק הקוגנטיות"

ביום 10 באפריל 2026, בפסק דין שעשוי לטלטל את יסודות ענף ביטוח הרכב המסחרי בישראל, אישר בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את ניהולה של תובענה כייצוגית נגד חברת מנורה מבטחים לביטוח בע"מ. ההחלטה, שניתנה על ידי כבוד השופטת יעל מושקוביץ , עוסקת בסירובה העקבי של חברת הביטוח לשפות מבוטחי רכב מסחרי שמשקלו עולה על 3.5 טון בגין רכיב "ירידת ערך" לאחר תאונה.

המבקש, יהונתן דוד מאיר , בעל עסק לייבוא ושיווק חוטי סריגה , הגיש את בקשת האישור לאחר שרכבו המסחרי (פיג'ו בוקסר) נפגע בתאונה ב-2017. מנורה הכירה בחבותה לתיקון הנזק הישיר, אך סירבה לשלם עבור ירידת הערך שנגרמה לרכב, תוך שהיא נסמכת על סעיף 38(יח) לפוליסה המחריג נזק זה. את המבקש ייצגו בהליך עורכי הדין שירה בלום-וולף ועמית בן-ארויה, בעוד שאת חברת מנורה ייצגו עורכי הדין דני כביר ואח' ממשרד פירון.

המבקש טען, באמצעות עורכי דינו, כי החרגת ירידת הערך עומדת בסתירה לסעיף 56 לחוק חוזה הביטוח, הקובע את עקרון "השבת המצב לקדמותו". לשיטתו, מדובר בהוראה קוגנטית (שלא ניתן להתנות עליה לרעת המבוטח). המבקש נסמך על "הלכת מוריאנו" של בית המשפט העליון, שקבעה כי ירידת ערך היא נזק ישיר ומוחשי ולא נזק תוצאתי.

מנגד, טענה מנורה כי רכבים מסחריים מעל 3.5 טון אינם כפופים לפוליסה התקנית. חברת הביטוח הדגישה כי ההחרגה אושרה במפורש על ידי הרגולטור (רשות שוק ההון) וכי הפרמיה שנגבתה מהמבוטחים לא תומחרה ככוללת כיסוי לירידת ערך. מנורה אף הזהירה כי אישור התביעה יערער את היציבות הכלכלית של מוצרי הביטוח המסחריים.

אחד הנדבכים המרכזיים בהחלטה היה הטענה החלופית של המבקש: גם אם ההחרגה תקפה, היא חלה רק על ירידת ערך "מסחרית" (הנובעת משיקולי שוק פסיכולוגיים), ולא על ירידת ערך "טכנית" (הנובעת משינויים פיזיים ותפקודיים ברכב שלא ניתן לתקן באופן מלא).

השמאי מטעם המבקש, אלי אמרן, העיד כי קיימת פגיעה בטיחותית ותפקודית במבנה השלדה של הרכב כתוצאה מהתיקון, המהווה "צלקת" תפקודית. מנגד, השמאי מטעם מנורה, עמי מימון, טען כי המושג "ירידת ערך טכנית" הוא מלאכותי ואינו קיים בפרקטיקה. השופטת מושקוביץ קבעה כי קיים לכל הפחות ספק פרשני בלשון הפוליסה, וכי העובדה שבתי המשפט עצמם משתמשים במונח "ירידת ערך טכנית" מעידה שהסוגיה טרם בוררה די צרכה.

השופטת מושקוביץ דחתה את טענת מנורה כי אישור הרגולטור מעניק חסינות אוטומטית לפוליסה. היא קבעה כי עמדת הרגולטור אינה יכולה ליצור נורמה הגוברת על הוראת חוק. "נראה כי בשלב זה, קיימת אפשרות סבירה כי טענת המבקש תוכרע לטובת הקבוצה", כתבה השופטת בהחלטתה.

הקבוצה המיוצגת שאושרה:

• כל מבוטחי מנורה בפוליסות רכב מסחרי מעל 3.5 טון.

• מבוטחים שרכבם נפגע בתאונה והם פוצו בחסר (ללא ירידת ערך).

• התקופה הרלוונטית: החל מ-3 ביולי 2015 ועד למועד מתן ההחלטה (10 באפריל 2026).

השופטת אישרה את עילות התביעה בגין הפרת חוזה, חוסר תום לב, עשיית עושר ולא במשפט, הטעיה לפי חוק הפיקוח על הביטוח וקיומו של תנאי מקפח בחוזה אחיד. מנורה חויבה בתשלום הוצאות המבקש בסך של 40,000 ש"ח, ונקבע כי עליה להגיש כתב הגנה בתביעה העיקרית עד ליום 31 במאי 2026.

ת"צ 38471-06-18