עסקת הנדל"ן שהתגלתה כרצף של זיופים: המוכר יפצה את הקונים במאות אלפי שקלים

עסקת הנדל"ן שהתגלתה כרצף של זיופים: המוכר יפצה את הקונים במאות אלפי שקלים

בית המשפט המחוזי בנצרת קבע כי ברכאת דקדוקי הונה קבוצת רוכשים מהכפר ירכא כאשר מכר להם קרקע על בסיס ייפוי כוח מזויף והסתיר הליכים משפטיים; מנגד, התביעה נגד עורכי הדין שערכו את ההסכם נדחתה לאחר שנקבע כי לא יכלו לדעת על התרמית.

בפסק דין מקיף שניתן ביום 9 באפריל 2026 , שמה כבוד השופטת אילונה לינדנשטראוס מבית המשפט המחוזי בנצרת סוף לסאגה משפטית שנמשכה למעלה מעשור. הפרשה, העוסקת בניסיון לרכוש קרקעות לצורך עסקת חליפין מול המדינה, חשפה מסכת של מצגי שווא, מסמכים מזויפים והסכמים חשאיים שנועדו להערים על רשויות המס.

תחילת הפרשה בסוף שנת 2010, כאשר ארבעה תובעים – סרחאן מולא (המיוצג על ידי עו"ד חוסאם קאסם), ג'בר חמוד (המיוצג על ידי עו"ד מאלק בדר), וג'סאן וג'אלב אבו ריש (המיוצגים על ידי עו"ד חיכאם מרזוק) – ביקשו לאתר קרקע שתשמש אותם לעסקת חליפין מול רשות מקרקעי ישראל (רמ"י). המטרה הייתה לרכוש זכויות בחלקה ביישוב עדי, ולהחליפן בקרקעות בכפר מגוריהם, ירכא.

הנתבע מס' 1, ברכאת דקדוקי (המיוצג על ידי עו"ד פואז דקדוקי), הציג את עצמו כבעל הזכויות בקרקע בעדי, למרות שהן היו רשומות על שם קלאופטרה כליל אל חורי. לרוכשים הוצגה "שרשרת עסקאות" שהתבססה על ייפוי כוח נוטריוני משנת 1946. בפברואר 2011 נחתם הסכם המכר בו נרכש שטח של 1,666 מ"ר תמורת 200,000 ש"ח.

אלא שמאחורי הקלעים התנהלה מציאות אחרת לגמרי. דקדוקי חתם עם סרחאן מולא על "זיכרון דברים" חשאי כשבועיים לפני ההסכם הרשמי, ובו נקבע מחיר של 145,000 דולר. בית המשפט קבע כי מטרת הסודיות הייתה "להעלים מרשויות המס את התמורה האמיתית".

הדרמה האמיתית התגלתה כאשר התברר כי ייפוי הכוח משנת 1946, עליו נסמכו כל זכויותיו של דקדוקי, היה "מזויף בזיוף מלא". בדיקת המחלקה לזיהוי פלילי של המשטרה אישרה את החשד, ודקדוקי אף הודה בהליכים אחרים כי העסקה המקורית בוטלה והכספים ששילם הושבו לו – עובדה שמעולם לא גילה לקונים בירכא.

השופטת לינדנשטראוס קבעה כי דקדוקי פעל בחוסר תום לב קיצוני. הוא לא גילה לתובעים כי כבר הגיש תביעות קודמות לרישום הקרקע שנמחקו, וכי יורשי הבעלים הרשומים טענו לזיוף עוד לפני שנחתם הסכם המכר עם התובעים. "דקדוקי ידע ולא גילה להם… שקיים ספק לגבי שרשרת העסקאות… וכי הועלתה כבר טענה לזיוף", נכתב בפסק הדין.

חלק ניכר מהתביעה הופנה נגד עורכי הדין שייצגו בעסקה – עו"ד עלי דאהוד ועו"ד מוחמד דאוד (המיוצגים על ידי עו"ד פיראס עאזם). התובעים טענו כי עורכי הדין התרשלו כשלא בדקו את אותנטיות המסמכים.

אולם, בית המשפט דחה טענות אלו. לגבי עו"ד מוחמד דאוד, נקבע כי הוא כלל לא היה מעורב בעסקה ושמו הופיע על המסמכים רק כחלק מ"נוהג משרדי" של שיתוף בהוצאות. לגבי עו"ד עלי דאהוד, השופטת קבעה כי הוא הסביר לקונים את הסיכונים ברכישת קרקע שטרם נרשמה על שם המוכר, וכי "אין זה תפקידו כעו"ד… לבדוק את האותנטיות של מסמכים אלה על ידי הפנייתם למעבדות".

בסיום ההליך, הורתה השופטת לדקדוקי להשיב לתובעים את כל הכספים ששילמו. החשבון הסופי כולל:

• לסרחאן מולא: 15,000 דולר בתוספת ריבית והצמדה משנת 2011.

• לג'בר חמוד, ג'סאן וג'אלב אבו ריש: 200,000 ש"ח בתוספת ריבית והצמדה מיום העסקה.

• החזר מסי רכישה: 71,605 ש"ח ששולמו עבור העסקאות הקודמות בשרשרת.

• פיצוי בגין עוגמת נפש: 100,000 ש"ח לכל התובעים יחדיו, בשל התנהלותו הפסולה של דקדוקי שנמשכה לאורך שנים.

בנוסף, הוטל על דקדוקי לשלם שכ"ט עו"ד בסך 60,000 ש"ח לתובעים. מנגד, התובעים חויבו לשלם לעורכי הדין שנתבעו לשווא הוצאות משפט בסך 20,000 ש"ח.

פסק הדין מהווה תמרור אזהרה לרוכשי קרקעות בעסקאות חליפין ספקולטיביות, ומדגיש את החובה החלה על מוכר לגלות כל צל של חשד בנוגע לתקינות זכויותיו, גם אם הקונה מצהיר כי הוא מודע לסיכון.

ת"א 53058-11-20