תכנון המס של קבוצת NSO הוגדר כ"עסקה מלאכותית"

בית המשפט המחוזי קבע כי החדרת חברת המדף "קיו סייבר" למבנה הרכישה של ענקית הרוגלות לא שירתה שום מטרה עסקית אמיתית מלבד התחמקות מתשלום מס דיבידנד בסך כ-8.6 מיליון דולר. השופט אבי גורמן דחה את ערעור החברה, אך ביטל את קנס אי-הניכוי

מי שחשב שתוכנות ריגול מתוחכמות מסוגלות לעקוף כל חומת אש, גילה השבוע שאת חומת המגן של פקודת מס הכנסה קשה בהרבה לפרוץ. בפסק דין מקיף ומנומק שניתן ביום 28 ביולי 2026, דחה בית המשפט המחוזי מרכז-לוד את ערעורה של חברת "קיו סייבר טכנולוגיות בע"מ" (החברה-האם שהחזיקה במניות ענקית הסייבר ההתקפי NSO), וקבע כי מבנה הרכישה והמימון שבאמצעותו הוזרמו עשרות מיליוני דולרים לחו"ל היווה "עסקה מלאכותית" לפי סעיף 86 לפקודת מס הכנסה.

במרכז הפרשה עומדת עסקת הענק משנת 2014, שבה רכשה קרן ההשקעות הזרה פרנסיסקו פרטנרס (Francisco Partners) את השליטה בחברת NSO. הרכישה בוצעה באמצעות מארג חברות בינלאומי: כספי הרכישה – כ-70 מיליון דולר – הועברו מחברה זרה מלוקסמבורג בשם OSY Technologies ישירות לבעלי המניות המקוריים של NSO. אלא שבמקום שהחברה הלוקסמבורגית תחזיק ישירות ב-NSO, הוכנסה לתווך חברת מדף ישראלית חסרת פעילות בשם "אל.אי.גי.די בע"מ", ששינתה את שמה ל"קיו סייבר טכנולוגיות בע"מ".

לפי המתווה שגובש, OSY רכשה את מניות NSO כביכול "בנאמנות" עבור קיו סייבר, ורשמה בספרי קיו סייבר שורה של הלוואות לזמן ארוך בסך עתק של כ-70 מיליון דולר (ובהמשך הלוואות נוספות שהצטברו ליותר מ-86 מיליון דולר). בשנים שלאחר מכן, כאשר NSO החלה להניב רווחי עתק מפעילות הסייבר ההתקפי שלה, חילקה חברת הבת דיבידנדים והלוואות לקיו סייבר הישראלית. דיבידנד בין שתי חברות ישראליות פטור ככלל ממס לפי מנגנון המיסוי הדו-שלבי. קיו סייבר מצידה הזרימה את הכספים הללו לחו"ל אל חברת האם הלוקסמבורגית, תוך שהיא מגדירה את ההעברות לא כחלוקת רווחים (דיבידנד) – אלא כ"פירעון הלוואות".

התוצאה המעשית של המהלך הייתה ברורה: סכום אדיר של מעל 86 מיליון דולר הוצא מגבולות ישראל ללא תשלום מס שלב שני, אשר אמור לחול בעת משיכת רווחי חברה ישראלית לידי חברה זרה. אילו היו הכספים מחולקים כדיבידנד ישיר לחברה הלוקסמבורגית, הייתה חלה חובת ניכוי מס במקור בשיעור של 10% בהתאם לאמנת המס בין ישראל ללוקסמבורג – חיסכון מס מובהק של כ-8.6 מיליון דולר (למעלה מ-30 מיליון ש"ח).

פקיד שומה כפר סבא סירב להשלים עם המתווה והוציא לחברה שומות ניכויים לשנות המס 2014–2015 ו-2017–2018. פקיד השומה טען כי קיו סייבר הייתה "חברת קש" ריקה מתוכן, שכל מטרת הקמתה ושילובה בעסקה הייתה עקיפת דיני המס הישראליים.

קיו סייבר, שיוצגה על ידי עורכי הדין מיכאל בריקר, גלעד שיף ונועה חיימי כהן, טענה מנגד בתוקף כי מדובר בהתנהלות מסחרית לגיטימית לחלוטין ובמימון רכישות מקובל (מינוף). לטענתה, הקמת החברה בישראל נועדה לשרת תכלית עסקית ארוכת טווח: לשמש כמרכז שיווק והפצה בינלאומי לכלל מוצרי הקבוצה (לרבות קבוצת סירקלס שנרכשה בהמשך) ולאתר חברות סייבר ישראליות נוספות לרכישה. כמו כן, טענה החברה כי מבנה זה נדרש בשל מגבלות רגולטוריות של אגף הפיקוח על הייצוא הביטחוני במשרד הביטחון (אפ"י). להוכחת טענותיה הציגה החברה את הגידול המרשים בהיקף עובדיה והכנסותיה החל משנת 2016.

מנגד, באת-כוח פקיד השומה, עו"ד עדי חן מפרקליטות מחוז תל אביב (אזרחי), טענה כי "הסוס הטרויאני" המיסויי נחשף במלוא מערומיו: בעת ביצוע העסקה בשנת 2014 קיו סייבר הייתה שלד ריק ללא עובדים ואפילו ללא חשבון בנק, והכספים עברו ישירות מחשבונות NSO לחשבונות בלוקסמבורג. יתרה מכך, כל הפעילות המסחרית שלכאורה יוחסה לה נולדה רק שנים מאוחר יותר כדי להכשיר בדיעבד את תכנון המס השלילי.

כבוד השופט אבי גורמן ניתח בהרחבה את סעיף 86 לפקודה ואת המבחן הדו-שלבי שנקבע בפסיקה לקביעת עסקה מלאכותית. השופט הדגיש כי אמנם לכל נישום עומדת הזכות לתכנן את ענייניו ולהפחית מס, אך זכות זו נסוגה כאשר המבנה נעדר טעם מסחרי יסודי וממשי מלבד הפחתת המס.

בפסק דינו הצביע השופט גורמן על שורה של כשלים ראייתיים חמורים מצד החברה, שהכריעו את הכף:

1. היעדר עדים מזמן אמת: החברה בחרה שלא להביא לעדות איש מאנשי קרן פרנסיסקו (כגון מר ערן גורב שניהל את הפעילות), שיכלו להעיד מה באמת עמד בבסיס ההחלטה לרכוש באמצעות חברת המדף.

2. היעדר תיעוד ומסמכים: החברה לא הציגה תרשומות, פרוטוקולים, חוות דעת או מסמכים כלשהם המתעדים את בדיקת 35 חברות הסייבר שנטען כי נבחנו על ידה.

3. עדות מייסד NSO: מר עמרי לביא, ממייסדי NSO שהעיד מטעם החברה, הודה בהגינותו כי בעת החתימה על ההסכם כלל לא ידע על מעורבותה של קיו סייבר, וכי סבר שהרכישה מבוצעת על ידי חברה זרה.

4. שקילות כלכלית בלתי-סבירה: סך המס ששילמה קיו סייבר על הכנסותיה משירותי שיווק בשנים הרלוונטיות עמד על כ-1.25 מיליון דולר בלבד – פער עצום מול חיסכון המס המיידי של כ-8.6 מיליון דולר.

לאור זאת פסק השופט גורמן כי מדובר בעסקה מלאכותית שנועדה לעקוף את המיסוי הדו-שלבי בישראל, והורה למסות את הכספים שהועברו ללוקסמבורג כדיבידנד החב במס.

עם זאת, נקודת אור מסוימת נרשמה לטובת החברה: בית המשפט ביטל את קנס אי-הניכוי במקור שהושת עליה (בשיעור 15%), בנימוק כי המחלוקת בין הצדדים הייתה פרשנית-משפטית עקרונית ולא נבעה מהתנהלות מרמתית או כוזבת. כמו כן הורה השופט לתקן טעויות חישוביות שנפלו בשומה ולקזז ניכויי מס במקור שבוצעו בעבר בגין רכיבי ריבית.

לסיום, חייב בית המשפט את קיו סייבר בתשלום הוצאות משפט ושכר טרחת עו"ד לטובת פקיד השומה בסך 40,000 ש"ח.

ע"מ 59924-03-22