השופטת חיה זנדברג קיבלה ברובה את תביעתם של דניאל צבי בש ושמעון גזונדהייט נגד עו"ד אלעזר יקירביץ, שותפם לשעבר להשקעות נדל"ן בארה"ב ובאירופה; נקבע כי טבלאות האקסל שנערכו בזמן אמת מוכיחות את החובות, אך ההשבה תוגבל לתקבולים שהתקבלו בפועל מהפרויקטים
בית המשפט המחוזי בירושלים קיבל (9.9.26) ברובה תביעה כספית רחבת היקף שהגישו אנשי העסקים דניאל צבי בש ושמעון גזונדהייט נגד עו"ד וכלכלן אלעזר יקירביץ. בפסק דין מפורט חייבה השופטת חיה זנדברג את יקירביץ להשיב לתובעים סכום כולל של למעלה ממיליון דולר, כ-70 אלף אירו ו-12 אלף ליש"ט, בתוספת הוצאות ושכר טרחת עורך דין בסך 80 אלף שקלים.
התובעים יוצגו בהליך על ידי עורכי הדין זוהר לנדה, עדי שהם ועפר אפרת ממשרד ברנע ג'פה לנדה ושות'. מנגד, עו"ד יקירביץ יוצג על ידי עורכי הדין אוהד רוזן ונתן שוורצמן.
ראשיתו של הסכסוך במערכת יחסים עסקית ארוכת שנים שהחלה עוד עם אביהם המנוח של גזונדהייט ורעייתו של בש. בשנים 2012-2013 החלו השניים להשקיע בנדל"ן בחו"ל – בעיקר בארה"ב, אך גם בספרד ובאנגליה – בליווי ובייעוץ מקצועי של עו"ד יקירביץ. מתכונת הפעילות כללה בדיקת כדאיות שביצע יקירביץ, וכאשר נמצא פרויקט מתאים, השקיעו בו התובעים מהונם העצמי. כדי להבטיח שיקירביץ יהיה בעל עניין אישי וייטול חלק בסיכון, נקבע כי הוא ישקיע מחצית מהונו העצמי ומחצית באמצעות הלוואות נוחות שהעמידו לו בש וגזונדהייט במטבע חוץ – קרן בלבד, ללא ריבית והצמדה.
השקעות אלו התנהלו באינטנסיביות במשך שנים באמצעות קרנות השקעה דוגמת "הרבור" (Harbor Group International) ו"בוליגו" (Buligo). עם השנים נוהלו ההלוואות ברישום שוטף ומדויק בטבלאות אקסל על ידי שירה איינהורן, מנהלת חשבונות במשרד המשפחתי. בחלק ניכר מהמקרים, כספי הלוואות שנפרעו לא הועברו ישירות חזרה אלא "גולגלו" מיד לפרויקטים חדשים. הקרע בין הצדדים פרץ בסוף שנת 2019 ובתחילת שנת 2020, ואז דרשו התובעים את פירעון כלל ההלוואות שהעמידו לנתבע.
יקירביץ טען כי בהיעדר הסכמי הלוואה חתומים בכתב ביחס לכל הלוואה לא הוכח עצם קיומן של רבות מהן, בהתאם לדרישת סעיף 80 לחוק הפרוצדורה האזרחית העותומני; עוד טען כי טבלאות האקסל אינן מהימנות; כי מועד הפירעון מגיע רק לאחר מכירת מלוא נכסי הפרויקט; וכי לפי לשון ההסכם חובת ההשבה חלה רק מתוך תקבולי הרווחים ואין לחייבו מקום שבו הפרויקטים הפסידו או טרם מומשו. בנוסף, טען לקיזוז חובות שכר טרחה ותביעות כספיות אחרות התלויות ועומדות ביניהם.
השופטת זנדברג דחתה את טענותיו של עו"ד יקירביץ באשר להוכחת ההלוואות, תוך מתן אמון מלא בעדותה של עורכת הטבלאות, שירה איינהורן. בית המשפט קבע כי הצדדים פעלו לאורך שנים על בסיס הטבלאות, ובמועד מסוים אף חתם יקירביץ בדיעבד על 50 הסכמי הלוואה לצורך הצהרת הון של גזונדהייט על יסוד אותם רישומים ממש. "מי שאינו מכיר בתוקפן של הלוואות… אינו חותם בדיעבד ועל נקלה על הסכמים ספציפיים כאלו", ציינה השופטת בפסק הדין, והוסיפה כי שתיקתו של יקירביץ בזמן אמת ביחס לטבלאות מהווה הודאה בקבלת הכספים. בסך הכל הוכח כי הועמדו ליקירביץ 70 הלוואות דולריות בסך כולל של כ-1.33 מיליון דולר, שמונה הלוואות ביורו (100 אלף אירו) ושתי הלוואות בליש"ט (50 אלף ליש"ט).
עם זאת, בסוגיית מנגנון ההשבה קיבלה השופטת את עמדתו המשפטית של יקירביץ. נוסח ההסכם הקבוע קבע כי הלווה יחזיר את ההלוואה "מהתמורה (נטו) שתתקבל ממכירת הנכס". בית המשפט פירש סעיף זה כפשוטו – כהתחייבות להשיב את הכספים רק מתוך התקבולים שהתקבלו בפועל מחברות ההשקעה, ולא כהתחייבות אבסולוטית של הלווה לכסות את מלוא החוב מכיסו במקרה של כישלון עסקי. נדחתה גם טענת התובעים כי ביטול המערכת ההסכמית מזכה אותם בהשבה מלאה, שכן השבת מלוא הסכום בפרויקטים כושלים תחתור תחת חלוקת הסיכונים שעליה הסכימו הצדדים ותהווה עשיית עושר ולא במשפט. מנגד נקבע כי חובת ההשבה מתחילה ברגע שמתקבלים תקבולים שוטפים מהפרויקט, ואין חובה להמתין למכירת כלל הנכסים.
בית המשפט הסתמך על עדויות רואה החשבון משה פלצמן ודיווחי חברות ההשקעה כדי לקבוע את שיעור התקבולים שחולקו בפועל בכל אחד מכ-40 הפרויקטים השונים. מתוך 35 פרויקטים בארה"ב, ב-22 כבר הושלמה המכירה (רובם ברווח), בעוד שחלק ניכר מהפרויקטים שנותרו פעילים התבררו כהפסדיים או מקרטעים.
באשר לטענת הקיזוז, קבעה השופטת כי ההליכים האחרים שתלויים בין הצדדים אינם נובעים מ"עסקה אחת" ואף אינם מהווים "חיובים קצובים" מאחר שטרם הוכרעו. לפיכך נדחתה טענת הקיזוז בשלב זה, אולם נקבע כי פסק הדין ייכנס לתוקפו רק בעוד ארבעה חודשים, כדי לאפשר לצדדים למצות את ההליכים המקבילים.
בסופו של דבר נפסק כי על עו"ד יקירביץ לשלם לתובעים:
-
לדניאל צבי בש: סך בשקלים השווה ל-539,649 דולר, 38,557 אירו ו-6,000 ליש"ט (לפי השער היציג במועד התשלום בעוד ארבעה חודשים).
-
לשמעון גזונדהייט: סך בשקלים השווה ל-544,138 דולר, 30,900 אירו ו-6,000 ליש"ט.
בנוסף חויב הנתבע בהוצאות משפט ובשכר טרחת עורכי דין בסך 80,000 שקלים.
ת"א (מחוזי י-ם) 51100-07-21
