בית משפט השלום בתל אביב דחה את טענותיה של חברת "יהבים טאגור", שניסתה לערער על שומתו של שמאי מוסכם שקבע פיצוי של מעל חצי מיליון שקלים לכל דירה במסגרת פרויקט תמ"א ברמת אביב; השופט רונן אילן מתח ביקורת חריפה על התנהלות החברה ופסק לחובתה הוצאות משפט מוגדלות
סכסוך ממושך ורווי התדיינויות משפטיות סביב פרויקט התחדשות עירונית ברחוב טאגור בצפון תל אביב הגיע לסיומו, עם פסיקה נחרצת המבהירה את גבולות ההתערבות בחוות דעת של מומחה מוסכם. בפסק דין מקיף שניתן ביום 16 בספטמבר 2026 קיבל בית משפט השלום בתל אביב-יפו, מפי כבוד השופט רונן אילן, את תביעתם של ארבעה בעלי דירות בבניין, וחייב את חברת הנדל"ן "יהבים טאגור בע"מ" לשלם להם סכום כולל של מעל 1.12 מיליון שקלים (כולל הוצאות משפט, שכר שמאי והפרשי הצמדה וריבית).
ההליך המשפטי נסב סביב בניין רכבת ותיק הכולל 48 דירות ברחוב טאגור 3-13 בתל אביב. כבר בסביבות שנת 2010 יזמו מרבית הדיירים פרויקט התחדשות עירונית שבמסגרתו תוכנן שיפוץ המבנה ובניית קומות חדשות על הגג. לאחר שהיזמית המקורית נקלעה לקשיים, נכנסה חברת "יהבים טאגור" בנעליה והתקשרה עם בעלי הדירות. אלא ששני זוגות דיירים – שמואל ואורה לונדון (בעלי דירה 5), וגיורא ושרה אסאלוב (בעלי דירה 3) – סירבו לחתום על ההסכם.
הסירוב הוביל לתביעות בפני המפקחת על רישום המקרקעין, בטענה כי מדובר ב"דיירים סרבנים". במסגרת ההליכים הללו מונה השמאי אלי סידאווי, אשר העריך בשנת 2018 פיצוי נוסף של כ-75,000 ש"ח לכל דירה. בהמשך, ביקשה היזמית לתקן את היתר הבנייה כדי להוסיף קומה נוספת ולהקים בסך הכל 30 דירות חדשות שיישארו בבעלותה. בעוד שעם יתר בעלי הדירות הגיעה החברה להסדר על פיצוי מוגדל של 125,000 ש"ח ושכר דירה, שני הזוגות סירבו למתווה החדש.
הסכסוך שב לפתחה של המפקחת, ובדצמבר 2021 גובש בין הצדדים הסכם פשרה שקיבל תוקף של פסק דין. במסגרת ההסכמה נקבע כי הפרויקט יקודם, אך גובה הגמול הכספי המגיע לאותם ארבעה דיירים ייקבע באופן בלעדי על ידי השמאי סידאווי בחוות דעת חדשה לאחר קבלת היתר הבנייה, על בסיס חלקם היחסי בבניין (1/48 לכל דירה).
ההיתר החדש התקבל במרץ 2023, אך היזמית נמנעה משיתוף פעולה ומפנייה לשמאי. הדיירים נאלצו לפנות אליו בעצמם ולשאת לבדם בשכרו. בספטמבר 2023 הוציא השמאי סידאווי את חוות דעתו, שבה קבע כי שווי הזכויות שקיבלה החברה מכלל בעלי הדירות עומד על כ-25.2 מיליון שקלים (לאחר הפחתת עלויות בנייה ורווח יזמי של 25%). בהתאם לחלקם היחסי, פסק השמאי כי על הנתבעת לשלם לכל אחד משני זוגות התובעים סך של 525,775 ש"ח.
משסירבה היזמית לשלם וטענה כי השומה שגויה, הגישו הדיירים, באמצעות עו"ד דני אטיאס, תביעה לאכיפת חוות הדעת בבית משפט השלום. מנגד, טענה חברת "יהבים טאגור", שיוצגה על ידי עו"ד לירן מיכאל, כי בחוות הדעת נפלו "טעויות קשות, מופרכות ומנותקות מהמציאות". החברה טענה לפערים של עשרות מיליוני שקלים בשווי הדירות למ"ר לעומת הערכה שערך שמאי מטעמה, וכן טענה לחישוב שגוי של הרווח היזמי ולהשמטה של עלויות בניית החניון בהיקף של כ-11 מיליון שקלים.
השופט רונן אילן דחה אחת לאחת את טענותיה של היזמית. בפסק הדין הדגיש בית המשפט את "כלל ההתערבות המצומצמת", המושרש בהלכות בית המשפט העליון, ולפיו התערבות בקביעותיו של שמאי או מעריך מוסכם תיעשה אך ורק במקרים חריגים ונדירים ביותר – כגון תרמית, חוסר תום לב קיצוני או "טעות גסה" המזדקרת מתוך הכתוב. בית המשפט קבע כי הצדדים הסכימו מראש לקבל את קביעת השמאי ללא מנגנון ערעור, וכי טענות היזמית אינן אלא ניסיון פסול להחליף את שיקול דעתו המקצועי של השמאי המוסכם בשיקול דעתו של שמאי אחר שהיה נוח יותר עבורה.
יתרה מזו, השופט ציין כי השמאי סידאווי הסביר היטב בעדותו את שיקוליו בחישוב מחירי המטרים והמרפסות, וכי טענת החברה לעניין עלויות החניון כלל לא נטענה בכתב ההגנה והיוותה הרחבת חזית אסורה. השופט אף חשף כי בחישוב עלויות הבנייה נפלה דווקא טעות אריתמטית של 9.5 מיליון שקלים לטובת היזמית – עובדה שממחישה כי שומת הדיירים לא קיפחה את החברה.
בסיום פסק הדין מתח בית המשפט ביקורת נוקבת על תום ליבה של היזמית, וקבע כי היא התנערה מהתחייבויותיה וגררה את הדיירים להתדיינות משפטית מיותרת לאחר שכבר קיבלה את מבוקשה לקידום הפרויקט. התביעה התקבלה במלואה: החברה חויבה לשלם לתובעים סך של 1,063,250 ש"ח (531,625 ש"ח לכל דירה, כולל החזר שכר השמאי) בצירוף ריבית והצמדה מיולי 2023, החזר אגרות בית משפט, וכן שכר טרחת עורך דין מוגדל בסך 60,000 ש"ח.
ת"א 44480-02-24
