מעמדו של "בר-רשות" במקרקעין והזכות לתבוע פינוי – עו"ד מיכאל דבורין

אגודות שיתופיות חקלאיות רבות אינן הבעלים הרשום של הקרקע עליה יושב המושב ("המשבצת"). על פי רוב, הקרקע היא בבעלות המדינה, והאגודה מחזיקה בה במעמד של "בר-רשות" מכוח הסכם עם המוסדות המיישבים. שאלה משפטית חשובה שעלתה בפסק הבוררות בעניין אגודת זית רענן היא, האם אגודה במעמד של "בר-רשות" בלבד, שאינה בעלים, רשאית לתבוע פינוי וסילוק יד של חבר מהמקרקעין שהוא מחזיק?

המסגרת המשפטית: זכויותיו של בר-רשות

במקרה הנדון, טענו החברים הנתבעים כי מאחר שהאגודה אינה הבעלים של הקרקע, אין לה כלל זכות לתבוע את פינויים. הבוררת, עו"ד שלומית ארליך, דחתה טענה זו באופן חד משמעי, וסגן הרשם, עו"ד אלי יניר, אימץ את קביעתה. ההכרעה התבססה על הלכות ותיקות של בית המשפט העליון:

זכות תביעה למחזיק כדין: נקבע כי "אין כל דרישה בדין כי תביעת פינוי תוגש על ידי בעלים בלבד. גם מי שהוא בר רשות… רשאי לעשות כן".

פרשנות סעיף 16 לחוק המקרקעין: סעיף 16 לחוק המקרקעין, התשכ"ט-1969, קובע כי "בעל מקרקעין ומי שזכאי להחזיק בהם זכאי לדרוש מסירת המקרקעין ממי שמחזיק בהם שלא כדין". בית המשפט העליון פירש את הביטוי "זכאי להחזיק" באופן רחב, הכולל לא רק בעלים רשום אלא גם "מי שקיבל מהבעל הרשום את הזכות להחזיק בקרקע כגון שוכר, בר-רשות…" (ע"א 50/77 מזרחי נ' אפללו).

ההסכם המשולש כמקור לזכות: מעמדה של האגודה כבר-רשות נובע מההסכם המשולש בין רמ"י, הסוכנות היהודית והאגודה. מכוח הסכם זה, האגודה היא בעלת הזכות להחזיק במקרקעי המשבצת ולנהל אותם, וזכות זו מקנה לה את הכוח לתבוע סילוק יד ממי שמחזיק בשטחה ללא רשותה או בניגוד לתנאי הרשות.

העובדה שאגודה חקלאית אינה רשומה כבעלים של קרקעות המשבצת אינה שוללת את זכותה לפעול משפטית להגנת החזקותיה. מעמדה כבר-רשות מספיק בהחלט כדי לבסס עילת תביעה לפינוי וסילוק יד כנגד כל מי שמחזיק במקרקעין שבניהולה שלא כדין.

לסיכום סכסוכים הנוגעים להחזקה ושימוש במקרקעי האגודה הם עניין מורכב, הדורש הבנה של מערכת ההסכמים המשולשת ושל מעמדה המשפטי של האגודה. טענת הגנה לפיה לאגודה אין זכות תביעה בהיותה "רק" ברת-רשות, נדחתה בפסיקה באופן עקבי. לפני נקיטת כל הליך משפטי בתחום זה, חיוני להתייעץ עם עורך דין הבקיא בדיני מקרקעין ובדיני אגודות שיתופיות.