אגודות שיתופיות

הליך הבוררות מושתת על אמון הצדדים בבורר, ביושרו ובאובייקטיביות שלו. כאשר מתעורר חשש כי הבורר נגוע בניגוד עניינים או במשוא פנים, עומדת לצד הנפגע הזכות

החברות באגודה שיתופית היא גם בעלת משמעות כלכלית. לחבר זכויות וחובות כספיות, המוסדרות בפקודת האגודות השיתופיות ובתקנון. שתי סוגיות מרכזיות הן הזכות לפדיון מניות בעת

תקנונים של רוב האגודות השיתופיות כוללים סעיף בוררות. לעיתים, חבר המעוניין להימנע מהליך בוררות ולפנות לבית המשפט, מנסה "לעקוף" את התנייה באמצעות הגשת תביעה אישית

אגודה שיתופית פועלת על פי היררכיה של נורמות משפטיות. בראש הפירמידה עומדות פקודת ותקנות האגודות השיתופיות, תחתיהן תקנון האגודה, ומתחתיו החלטות האסיפה הכללית וועד ההנהלה.

אחת הטענות השכיחות המועלות על ידי צדדים לסכסוך באגודה שיתופית היא טענת "חוסר סמכות". צד שאינו מעוניין בהליך הבוררות טוען לעיתים כי לבורר, שמונה על

חוק ההסדרים במגזר החקלאי המשפחתי, התשנ"ב-1992, המוכר כ"חוק גל", יצר מנגנון ייחודי ליישוב חובות של אגודות חקלאיות וחבריהן באמצעות מינוי "משקם". למשקם ניתנו סמכויות רחבות,

אחת הסוגיות הכלכליות המורכבות ביותר שעלו בשנים האחרונות נגעה לזכאותם של חברי מושבים ליהנות מפירות המכירה של נכסי אגודת-העל, תנובה. פסק הדין של בית המשפט

"מדוע דווקא אני?" – זוהי טענה הנשמעת לעיתים קרובות מצד חבר אגודה שהאגודה נוקטת נגדו הליכים משפטיים, בעוד כנגד חברים אחרים, המפרים לכאורה את אותן

אגודות שיתופיות חקלאיות רבות אינן הבעלים הרשום של הקרקע עליה יושב המושב ("המשבצת"). על פי רוב, הקרקע היא בבעלות המדינה, והאגודה מחזיקה בה במעמד של

העידן הדיגיטלי מאתגר את דרכי קבלת ההחלטות המסורתיות בכל תחומי החיים, וגם האגודות השיתופיות אינן נותרות מאחור. הצורך בקיום הצבעות ואספות כלליות באופן יעיל ונגיש,